באנר עוגיות לאתר עורך דין

המדריך הזה הוא חלק מקידום אתרים לעורכי דין, והוא עונה על שאלה אחת, מה צריך להופיע באתר של משרד כדי שכלי המדידה והפרסום יפעלו בצורה שמכבדת את המבקר ועומדת בדרישות החוק ובתנאים של הכלים עצמם. התשובה הקצרה היא באנר עם שני כפתורים שווים, ״אישור״ ו״סירוב״, שכבה שנייה עם קטגוריות, וחיבור של הבאנר לתגים כך שמה שהמבקר בחר באמת קורה. את כל השאר, מה מחייב ומה רק מומלץ, מתי הכללים האירופיים חלים, וכמה מדידה הולכת לאיבוד, נפרט למטה עם מקור לכל טענה. בדקנו את התיעוד של הכלים ב־26 באוקטובר 2026.

מה החוק בישראל מחייב היום

אין בישראל חוק עוגיות. אין סעיף שאומר ״אתר חייב באנר״, ואין תקנה שמגדירה אילו עוגיות דורשות הסכמה. מה שיש הוא שלושה דברים שביחד יוצרים את התמונה.

הראשון הוא ההגדרה. אחרי תיקון 13, שנכנס לתוקף ב־14 באוגוסט 2025, סעיף 3 לחוק הגנת הפרטיות מגדיר מידע אישי כנתון שנוגע לאדם מזוהה או לאדם הניתן לזיהוי, ואדם הניתן לזיהוי הוא מי שאפשר לזהות במאמץ סביר, במישרין או בעקיפין. בין הפרטים שההגדרה מונה כמזהים נמצא מזהה מקוון. מזהה שכלי מדידה שומר בעוגייה כדי לזהות דפדפן שחוזר לאתר הוא הדוגמה הקלאסית למזהה מקוון.

השני הוא חובת ההודעה. סעיף 11 לחוק קובע שפנייה לאדם לקבלת מידע אישי לשם עיבוד במאגר תלווה בהודעה שמפרטת אם יש חובה למסור את המידע, למה הוא נאסף, מי בעל השליטה ואיך פונים אליו, למי המידע יימסר, ואת הזכות לעיין בו ולבקש לתקן אותו. את מה שחייב להופיע ליד טופס הפנייה פירטנו בעמוד על תיקון 13 לחוק הגנת הפרטיות במשרד. הבאנר הוא המקום הטבעי להודעה על כלי המדידה, ומדיניות הפרטיות היא המקום לפירוט המלא.

השלישי הוא גילוי הדעת של הרשות להגנת הפרטיות על הסכמה. הטיוטה פורסמה ב־24 בפברואר 2025, והנוסח הסופי ב־25 בפברואר 2026. גילוי הדעת לא עוסק בעוגיות בשמן, אבל העקרונות שלו חלים עליהן ישירות, ונפרט אותם בפרק הבא.

ומה אומרים בתי המשפט? בנובמבר 2025 דחה בית המשפט המחוזי מרכז בקשה לאשר תובענה ייצוגית נגד מטא, שטענה שהחברה אוספת מידע על גולשים שאינם רשומים לפייסבוק דרך פיקסלים, עוגיות וכפתורי לייק באתרים אחרים. לפי הדיווח בביזפורטל, בית המשפט קבע בין השאר שהטענה לא נכנסת לעילות שחוק תובענות ייצוגיות מתיר, ושלא הוכח שהמידע שנאסף הוא מידע אישי. המבקש חויב בהוצאות של 40,000 ש״ח. מטא טענה בתיק שאתרים שמתקינים את הכלים שלה הם שחייבים לקבל הסכמה מהמשתמשים. ההחלטה הזו לא אומרת שאתר פטור מהודעה. היא אומרת שהמסלול של ייצוגית נגד ספקית הכלי נחסם בתיק הזה, והאחריות לבאנר נשארת אצל בעל האתר.

מה גילוי הדעת של הרשות אומר על באנר

לפי סיכום שפורסם של גילוי הדעת הסופי מפברואר 2026, הוא קובע כמה עקרונות שנוגעים לבאנר באתר:

• שתיקה לא מספיקה. הסכמה משתמעת אפשרית רק כשהנסיבות מראות כוונה ומודעות, ושתיקה או היעדר התנגדות לא מספיקים. באנר שאומר ״המשך גלישה מהווה הסכמה״ נשען בדיוק על השתיקה הזו.
• הסכמה אקטיבית לפרופיילינג. כשמעבדים מידע לצורך פרופיילינג שלא נחוץ לשירות או לא קשור ישירות למטרה שלו, הרשות מצפה להסכמה בבחירה פעילה, opt-in.
• כלי ניטור לפרסום. גילוי הדעת מעלה ולא מכריע את השאלה אם הטמעה של כלי ניטור של צד שלישי למטרות פרסום עומדת במבחן ההסכמה המשתמעת. זה בדיוק התיאור של פיקסל של מטא או תג רימרקטינג של גוגל.
• הבלטה. כשנאסף מידע מעבר למה שאדם סביר מצפה לו, אזכור במדיניות הפרטיות עלול לא להספיק, והרשות מזכירה הודעה קופצת כדרך להבליט.
• פירוט. נוסח שמתאר את המטרות במילים כלליות מדי לא מספיק. מותר לתאר את מקבלי המידע לפי סוג, למשל חברות פרסום, אבל לא בניסוח עמום כמו ״בין היתר״.
• הוכחה. צילומי מסך של המסכים שהוצגו למשתמש יכולים לעזור להראות שההסכמה ניתנה.

הטיוטה מ־2025 הזכירה גם דפוסי עיצוב מטעים, למשל כפתור ״מסכים״ בולט ליד אפשרות סירוב שקשה למצוא. מכל אלה עולה תבנית ברורה לבאנר של משרד. הודעה בולטת ולא רק שורה במדיניות, פירוט לפי קטגוריות, כפתור סירוב שנראה כמו כפתור האישור, ושמירה של תיעוד.

חוק הספאם הוא לא חוק העוגיות

שני הנושאים מתערבבים לעתים קרובות, כי שניהם עוסקים ב״הסכמה״. סעיף 30א לחוק התקשורת עוסק בדבר פרסומת שנשלח בפקס, בחיוג אוטומטי, ב־SMS או במייל. הוא דורש הסכמה מפורשת מראש, ומאפשר לבית המשפט לפסוק עד 1,000 ש״ח על כל הודעה בלי הוכחת נזק. עוגיות לא נשלחות לאיש, הן נשמרות בדפדפן של המבקר, ולכן הסעיף הזה לא חל עליהן.

המשמעות המעשית היא שבאנר העוגיות לא יכול לשמש גם כהסכמה לרשימת תפוצה. מי שלחץ ״אישור״ על עוגיות לא הסכים לקבל ניוזלטר. ולמשרד עורכי דין יש מגבלה נוספת. כלל 3(יג) לכללי לשכת עורכי הדין (פרסומת) מתיר משלוח עלון רק ללקוחות ולמי שביקש אותו. ההסכמה לדיוור נאספת בתיבת סימון נפרדת, לא מסומנת מראש, ליד הטופס. את הפרטים פירטנו בעמוד על חוק הספאם למשרדי עורכי דין.

מתי הכללים האירופיים חלים על משרד ישראלי

רוב המשרדים בישראל משרתים לקוחות בישראל, ואז ה־GDPR לא חל עליהם רק בגלל שמישהו מצרפת נכנס לאתר. סעיף 3(2) ל־GDPR מחיל את התקנה על גוף מחוץ לאיחוד בשני מקרים, כשהוא מציע סחורות או שירותים לאנשים באיחוד, וכשהוא עוקב אחרי ההתנהגות שלהם, ככל שההתנהגות מתרחשת באיחוד.

מבוא 23 לתקנה מסביר מה נחשב הצעת שירותים. העובדה שאפשר לגשת לאתר מהאיחוד לא מספיקה, וגם לא כתובת מייל או שפה שמקובלת במדינה של בעל האתר. מה שכן מעיד על כוונה הוא שפה או מטבע שמקובלים במדינה באיחוד, במיוחד כשאפשר להזמין שירות בשפה הזו, ואזכור של לקוחות באיחוד. מבוא 24 מסביר שמעקב אחרי התנהגות כולל מעקב אחרי אנשים באינטרנט, במיוחד פרופיילינג שנועד לנתח או לחזות העדפות והתנהגות.

מעבר ל־GDPR יש את ההנחיה האירופית על פרטיות בתקשורת, ePrivacy, שסעיף 5(3) שלה דורש הסכמה לפני אחסון מידע במכשיר של המשתמש או גישה אליו. יש שני חריגים, אחסון שנועד רק להעברת התקשורת, ואחסון שנחוץ בהחלט לשירות שהמשתמש ביקש במפורש. קבוצת העבודה של סעיף 29, בחוות דעת 04/2012, כתבה שהרף לחריג צריך להישאר גבוה, ושהמטרה של העוגייה קובעת ולא השם שלה.

הקנס המקסימלי לפי סעיף 83(5) ל־GDPR הוא עד 20 מיליון אירו, או לגבי מיזם עד 4% מהמחזור השנתי העולמי, הגבוה מביניהם. זה התקרה, לא מה שמשרד קטן צפוי לשלם, אבל זה מסביר למה הכלים עצמם מקפידים על אירופה.

כדאי להפריד בין זה לבין מעמד ההלימות. הנציבות האירופית קבעה ב־15 בינואר 2024, בסקירה של 11 החלטות הלימות, שישראל ממשיכה לספק רמת הגנה נאותה למידע שמועבר מהאיחוד. זה מקל על העברת מידע מאירופה לישראל, אבל לא פוטר אתר שמכוון לקהל אירופי מהסכמה לעוגיות. משרד שבונה גרסאות בשפות אחרות ימצא את הצד הטכני במדריך על אתר רב לשוני למשרד.

מה הכלים עצמם דורשים, גם בלי חוק

גם כשהחוק הישראלי לא מחייב, התנאים של הספקים כן. אלה שלושת הכלים הנפוצים באתר של משרד, לפי הדפים של הספקים עצמם.

Google. מדיניות הסכמת המשתמשים של Google באיחוד האירופי חלה על משתמשי קצה באזור הכלכלי האירופי, בבריטניה ובשווייץ. היא מחייבת לקבל הסכמה תקפה משפטית לעוגיות ולאחסון מקומי היכן שהחוק מחייב, ולאיסוף ושימוש במידע אישי להתאמת מודעות, לשמור תיעוד של ההסכמה, לתת הוראות ברורות איך מבטלים אותה, ולזהות כל גורם שמקבל מידע דרך המוצרים של Google. מי שלא עומד במדיניות עלול לראות את השימוש במוצר מוגבל או מושעה. לפי עמוד העזרה של Tag Manager, מי שרוצה לשמור על רימרקטינג ועל התאמה אישית באזור צריך להטמיע את שני הפרמטרים שנוספו, ad_user_data ו־ad_personalization.

Meta. תנאי השימוש בכלים לעסקים של Meta, בפרק ההוראות המיוחדות לכלים מסוימים, מחייבים לתת למשתמשים הודעה ברורה ובולטת על איסוף הנתונים, ובאתר, הודעה בכל דף שבו פועל הפיקסל. זו דרישה שחלה בכל מקום, גם בישראל. בתחומי שיפוט שמחייבים הסכמה לאחסון עוגיות, Meta מזכירה במפורש את האיחוד האירופי, בעל האתר צריך להבטיח באופן שאפשר לאמת שהמשתמש נתן הסכמה לפני שהכלים פועלים. משרד שמפרסם בפייסבוק ימצא את הצד הפרסומי במדריך על פרסום בפייסבוק למשרד.

Microsoft Clarity. החל מ־31 באוקטובר 2025 Clarity אוכפת דרישה לאות הסכמה בביקורים מהאזור הכלכלי האירופי, מבריטניה ומשווייץ. לפי Microsoft, Clarity לא מציבה עוגיות באזורים האלה בלי הסכמה תקפה, ואם ההסכמה נדחתה היא מוחקת את העוגיות שלה שכבר קיימות. בלי הסכמה, הקלטות ומשפכים עלולים להיות מוגבלים. Consent Mode של Clarity פעיל כברירת מחדל למבקרים מהאזורים האלה, והיא יכולה לקבל את האות דרך Consent Mode של Google.

מיפוי העוגיות באתר של משרד, טבלה

לפני שבוחרים באנר צריך לדעת מה רץ באתר. באתרים ותיקים חלק מהתגים נוספו בקמפיינים שהסתיימו מזמן, ואף אחד לא זוכר למה הם שם. זו הטבלה שאנחנו ממלאים בתחילת כל עבודה:

שתי שורות דורשות תשומת לב. קוד מעקב השיחות של גוגל שומר את המספר שהוצג למבקר בעוגייה, כפי שפירטנו במדריך על מעקב שיחות למשרד. אם הבאנר חוסם אותו אצל מי שסירב, האתר חייב להציג במקומו את המספר הרגיל, ולא שדה ריק. ההגנה מפני ספאם היא השנייה. שירותים מסוימים אוספים גם נתונים לשימושים אחרים של הספק, ולכן כדאי לבדוק את התנאים שלהם לפני שמסווגים אותם כנחוצים. כפתור וואטסאפ שהוא קישור רגיל ל־wa.me לא כותב עוגייה באתר עד שלוחצים עליו, ולכן הוא לא צריך קטגוריה.

Consent Mode של גוגל, ומה הוא עושה למדידת הפרסום

Consent Mode הוא המנגנון שמעביר לתגים של Google את מה שהמבקר בחר בבאנר. לפי התיעוד של Google יש שבעה סוגי הסכמה. ארבעה מהם חשובים לאתר של משרד:

• ad_storage מאפשר אחסון שקשור לפרסום, כמו עוגיות.
• ad_user_data מאפשר שליחה של נתוני משתמש ל־Google למטרות פרסום.
• ad_personalization מאפשר פרסום מותאם אישית, כלומר רימרקטינג.
• analytics_storage מאפשר אחסון למדידה, כמו משך הביקור.

שלושת הסוגים האחרים, functionality_storage, personalization_storage ו־security_storage, מכסים אחסון לתפקוד האתר, להתאמת תוכן ולאבטחה.

יש שתי דרכי הטמעה. בהטמעה הבסיסית התגים חסומים עד שהמבקר עונה לבאנר, ואם סירב, לא נשלח ל־Google כלום, אפילו לא מצב ההסכמה. בהטמעה המתקדמת התגים נטענים עם ברירת מחדל של סירוב, וכשההסכמה נדחית הם שולחים פינגים בלי עוגיות. לפי Google, פינג כזה כולל חותמת זמן, סוג הדפדפן, העמוד המפנה, סימון אם בכתובת היה מזהה קליק על מודעה, את מצב ההסכמה, מספר אקראי שנוצר בכל טעינה ופרטים על פלטפורמת ההסכמה. Google כותבת גם שאם לא הוגדרה ברירת מחדל, התגים מתנהגים כאילו כל ההסכמות ניתנו, ושאפשר להגדיר ברירת מחדל שונה לאזורים שונים.

ההבדל בין השתיים נוגע בעיקר למידול. Google משתמשת בפינגים כדי להעריך את מה שלא נמדד, אבל רק כשיש מספיק נתונים. בגוגל אדס, מידול המרות דורש לפי Google 700 קליקים על מודעות בשבעה ימים, לכל מדינה וקבוצת דומיין. ב־GA4, מידול התנהגותי דורש לפחות 1,000 אירועים ביום עם סירוב במשך שבעה ימים, ולפחות 1,000 משתמשים ביום שאישרו, בשבעה ימים מתוך 28. את ההגדרות של GA4 עצמו פירטנו במדריך על Google Analytics במשרד.

לפי מדד BoostIt, הקליק החציוני בענף המשפטי בישראל עולה 16.4 ש״ח, כמעט כפול מ־8.7 ש״ח בכל הענפים. כשכל קליק יקר, גם כל פנייה שלא נמדדת יקרה, כי הבידינג האוטומטי לומד ממה שהוא רואה.

דוגמה מחושבת, מה הבאנר עושה לנתונים של משרד אחד

דוגמה להמחשה, לא נתון אמיתי של משרד. משרד לדיני משפחה מוציא 5,000 ש״ח בחודש על גוגל אדס. נניח עלות קליק כמו החציון של הענף לפי BoostIt, 16.4 ש״ח, ושיעור המרה כמו החציון שם, 18.4%, שכולל לחיצות על טלפון ועל וואטסאפ.

1. קליקים בחודש. 5,000 חלקי 16.4 הם בערך 305 קליקים.
2. המרות בחודש. 305 כפול 0.184 הם בערך 56 פניות.
3. עלות לפנייה לפני באנר. 5,000 חלקי 56 הם בערך 89 ש״ח.
4. נניח ש־30% מהמבקרים מסרבים לעוגיות פרסום. זו הנחה לצורך הדוגמה, לא נתון מחקר, ושיעור הסירוב תלוי בעיצוב הבאנר.
5. המרות שגוגל אדס רואה אחרי באנר. 56 כפול 0.7 הם בערך 39 פניות.
6. עלות לפנייה שגוגל אדס מציג. 5,000 חלקי 39 הם בערך 128 ש״ח.
7. מידול. 305 קליקים בחודש הם בערך 71 קליקים בשבוע, כלומר 305 חלקי 30 כפול 7. זו בערך עשירית מסף של 700 קליקים בשבעה ימים, ולכן גוגל לא תשלים את ההמרות החסרות.

המשרד לא קיבל פחות פניות. הוא קיבל אותו מספר, אבל הדוח מראה עלות לפנייה גבוהה בכ־44%, כלומר 128 חלקי 89. שותף שמסתכל רק על גוגל אדס עלול להסיק שהקמפיין נחלש ולקצץ. הפתרון הוא לספור פניות במקום שלא תלוי בעוגיות, ב־CRM עם שדה מקור, ולהשוות בין הספירה הזו לבין מה שגוגל רואה. את החישוב עם המספרים של המשרד שלכם אפשר לעשות במחשבון העלות לפנייה ולתיק, ואת ההגדרה של ההמרות עצמן פירטנו במדריך על מעקב המרות.

שני דברים מקטינים את הפער. שיחות מתוך המודעה עצמה, דרך תוסף שיחה, נספרות בגוגל אדס בלי תג באתר ולכן לא מושפעות מהבאנר. ופנייה שמגיעה בטופס נשמרת ב־CRM עם התשובה לשאלה ״איך שמעתם עלינו״, גם כשהמבקר סירב לכל העוגיות.

שלוש גישות לבאנר, טבלת החלטה

אפשר לשלב בין השתיים האחרונות לפי מיקום. ב־Consent Mode מגדירים ברירת מחדל של סירוב למבקרים מהאזור הכלכלי האירופי, מבריטניה ומשווייץ, וברירת מחדל אחרת למבקרים מישראל.

ההמלצה שלנו למשרד עורכי דין היא הסכמה מראש לכלי הפרסום, ובמיוחד לפיקסל של מטא ולרימרקטינג, כי זה בדיוק הפרופיילינג לצורכי פרסום שגילוי הדעת שואל עליו. לגבי GA4 בלי שיתוף נתונים לפרסום, ההחלטה תלויה בקהל של האתר, ואת זה כדאי להחליט עם יועץ פרטיות. משרד שהלקוחות שלו מספרים לו על גירושין, על חובות או על חקירה פלילית לא צריך להיות האתר שמרחיב את גבולות ההסכמה.

נוסח לבאנר, שכבה ראשונה ושכבה שנייה

הנוסח צריך להיות קצר, בשפה של בני אדם, ולהגיד מה קורה בכל בחירה. זה נוסח לדוגמה, שכל משרד צריך להתאים לכלים שבאמת פועלים אצלו.

השכבה הראשונה, מה שמופיע מיד

האתר שלנו משתמש בעוגיות. חלקן נחוצות כדי שהאתר יעבוד, וחלקן עוזרות לנו להבין מאיפה מגיעים אלינו ולמדוד את הפרסום שלנו בגוגל ובפייסבוק. אם תאשרו, נפעיל גם את כלי המדידה והפרסום. אם תסרבו, האתר יעבוד כרגיל. אפשר לשנות את הבחירה בכל עת מהקישור ״הגדרות עוגיות״ בתחתית העמוד.

מתחת לטקסט שלושה כפתורים באותו גודל ובאותו משקל, ״אישור״, ״סירוב״ ו״הגדרות״.

השכבה השנייה, מה שנפתח מ״הגדרות״

• נחוצות. זוכרות את הבחירה שלכם בבאנר ומגינות על הטופס מפני שליחות אוטומטיות. תמיד פעילות.
• מדידה. Google Analytics, כדי לדעת אילו עמודים מביאים פניות. אנחנו לא שולחים לכלי הזה שמות, טלפונים או תוכן של פניות.
• פרסום. Google Ads ו־Meta, כדי לדעת אילו מודעות הביאו פניות, ולהציג מודעות למי שכבר ביקר באתר.
• תוכן מוטמע. סרטונים מיוטיוב ומפה מגוגל, שנטענים רק אם תאשרו.

ליד כל קטגוריה מתג, וכל המתגים מלבד הנחוצות כבויים כברירת מחדל. בתחתית קישור למדיניות הפרטיות, שבה רשימה מלאה של הכלים, מי הספק של כל אחד ולמה הוא משמש.

כמה דברים שלא כותבים בבאנר. לא ״המשך גלישה מהווה הסכמה״, כי זו בדיוק השתיקה שגילוי הדעת פוסל. לא ״אנחנו לא אוספים שום מידע״, אם יש באתר ולו כלי מדידה אחד, כי זו טענה לא נכונה, ומשרד עורכי דין כפוף גם לאיסור על פרסום מטעה בכלל 2א לכללי הפרסומת. ולא ״כדי לשפר את חוויית הגלישה״ כתיאור יחיד, כי זה בדיוק הניסוח הכללי מדי שהרשות מבקשת להחליף בפירוט.

הקמה שלב אחר שלב ב־Tag Manager

הדרך הנפוצה לחבר באנר לתגים באתר של משרד היא Google Tag Manager, יחד עם כלי ניהול הסכמה שמציג את הבאנר. אלה השלבים, לפי התיעוד של Google:

1. מיפוי. ממלאים את הטבלה מהפרק הקודם, ומוחקים כל תג שאף אחד לא משתמש בו. תג שנמחק לא צריך הסכמה.
2. בחירת כלי הסכמה. בוחרים כלי שמעביר את הבחירה ל־Consent Mode של Google. ל־Google יש תוכנית שותפים לכלי ניהול הסכמה, ועמוד העזרה של Tag Manager מפנה אליה כאחת הדרכים להטמיע את הפרמטרים החדשים.
3. ברירת מחדל. מגדירים מצב הסכמה התחלתי לפני שכל תג נטען. סירוב לכל ארבעת הסוגים של פרסום ומדידה למבקרים מאירופה, ולמבקרים מישראל לפי ההחלטה שקיבלתם.
4. הפעלת סקירת ההסכמה. ב־Tag Manager נכנסים לניהול, להגדרות הקונטיינר, ותחת הגדרות נוספות מסמנים את האפשרות להפעיל את סקירת ההסכמה, Consent Overview.
5. בדיקת כל תג. בסקירה התגים מחולקים לתגים שההסכמה שלהם לא הוגדרה ותגים שהוגדרה. לתגים של Google יש בדיקות הסכמה מובנות. לתג של צד שלישי, כמו הפיקסל של מטא, מגדירים בהגדרות המתקדמות שהוא דורש הסכמה נוספת, ומוסיפים את סוג ההסכמה, למשל ad_storage.
6. תוכן מוטמע. מחליפים סרטונים ומפות בתמונה עם כפתור שמטעין אותם רק אחרי לחיצה, או מחברים אותם לקטגוריה בבאנר.
7. פרסום הקונטיינר. שינויים בהגדרות ההסכמה נכנסים לתוקף רק אחרי פרסום.
8. בדיקה בשלושה מצבים. פותחים את האתר בחלון פרטי, לוחצים ״סירוב״, ומוודאים בכלי המפתחים של הדפדפן שלא נכתבו עוגיות של מדידה או פרסום. חוזרים על הבדיקה עם ״אישור״ ועם בחירה חלקית. אחר כך שולחים פנייה לבדיקה ומוודאים שהיא הגיעה למייל ול־CRM בכל אחד מהמצבים.
9. תיעוד. שומרים צילומי מסך של הבאנר ושל השכבה השנייה עם תאריך, וכל פעם שמשנים נוסח או מוסיפים כלי. גילוי הדעת מציין צילומי מסך כדרך להוכיח את ההסכמה.

הבדיקה בשלב 8 היא החשובה. הטעות שאנחנו רואים הכי הרבה היא באנר שמציג כפתור סירוב, אבל התגים נטענים לפניו ולא מקשיבים לבחירה. מבחינת המבקר יש באנר. מבחינת הדפדפן שלו, הכל רץ.

נגישות הבאנר

באנר הוא רכיב באתר, ולכן חל עליו תקן ישראלי 5568, שמבוסס על WCAG 2.0 ברמה AA. באנר לא נגיש הוא גם בעיית נגישות וגם בעיית הסכמה, כי מי שלא יכול להגיע לכפתור הסירוב לא באמת בחר. אלה הדברים שבודקים:

• אפשר להגיע לכל הכפתורים במקלדת בלבד, והמיקוד נראה בבירור על כל כפתור.
• הבאנר מופיע מוקדם בסדר הקריאה של קורא מסך, ולא בסוף העמוד אחרי כל התוכן.
• הניגודיות של הטקסט ושל הכפתורים עומדת בדרישות, כולל כפתור הסירוב.
• בשכבה השנייה לכל מתג יש תווית טקסט שקורא מסך מקריא, ומצבו, פעיל או כבוי, מוכרז.
• הבאנר לא מסתיר את קישור הדילוג לתוכן ולא את כפתור הנגישות.
• בטלפון, הבאנר לא מכסה את כל המסך ואת כפתורי הפנייה, כך שאי אפשר לגלול מתחתיו.

את הדרישות המלאות להצהרת נגישות ולאתר עצמו פירטנו בעמוד על נגישות אתר משרד עורכי דין.

טעויות נפוצות

1. באנר שלא מחובר לתגים. הוא מוצג ונראה תקין, אבל לא משנה כלום. בודקים בכלי המפתחים, לא לפי מה שרואים על המסך.
2. סירוב שקשה למצוא. כפתור אישור צבעוני ליד קישור אפור קטן לסירוב. זו התבנית שטיוטת גילוי הדעת מתארת כדפוס מטעה.
3. המספר נעלם. קוד מעקב שיחות שנחסם אצל מי שסירב, ובמקומו נשאר שדה ריק. כל מבקר כזה הוא פנייה שלא תגיע.
4. הבאנר כהסכמה לדיוור. חיבור כפתור האישור לרשימת תפוצה, בניגוד לסעיף 30א ולכלל 3(יג).
5. רשימת כלים ישנה. מדיניות פרטיות שמזכירה כלי שהוסר, ולא מזכירה פיקסל שנוסף בקמפיין האחרון.
6. החלטות על סמך גוגל אדס בלבד. אחרי הוספת באנר, הירידה בהמרות שגוגל רואה נראית כמו ירידה בפניות. משווים ל־CRM לפני שמשנים תקציב.
7. הקלטת מסך בעמוד הטופס. כלי הקלטה שרץ בעמוד שבו אנשים כותבים על התיק שלהם. מחריגים את העמודים האלה, או לא מפעילים את הכלי בכלל.
8. תוכן הפנייה בכלי המדידה. שליחה של שם, טלפון או תחום משפטי כפרמטר של אירוע. זה אסור לפי התנאים של GA4 בלי קשר לבאנר, והבאנר לא מכשיר את זה.

תוכנית ל־30 יום

שבוע ראשון, מיפוי. רשימה של כל התגים, הפיקסלים והרכיבים המוטמעים באתר, עם הקטגוריה של כל אחד. מחיקה של מה שלא משתמשים בו. בדיקה אם יש באתר עמודים שמכוונים לקהל באיחוד, לפי הטבלה בפרק על הכללים האירופיים.

שבוע שני, החלטות ונוסח. בחירת הגישה, הודעה עם סירוב או הסכמה מראש, יחד עם יועץ פרטיות. כתיבת הנוסח של שתי השכבות, ועדכון מדיניות הפרטיות כך שתפרט כל כלי, מי הספק ולמה הוא משמש.

שבוע שלישי, הטמעה ובדיקה. הגדרת ברירת המחדל ב־Consent Mode, הפעלת סקירת ההסכמה ב־Tag Manager, חיבור תגים של צד שלישי, החלפת תוכן מוטמע. בדיקה בשלושת המצבים ושליחת פנייה לבדיקה בכל אחד מהם. בדיקת נגישות של הבאנר במקלדת ובטלפון.

שבוע רביעי, מדידה. השוואה בין מספר הפניות ב־CRM לבין ההמרות שגוגל אדס ו־GA4 רואים, ורישום הפער כנקודת בסיס. מכאן והלאה הפער הזה נכנס לדוח החודשי, כדי שאף אחד לא יפרש אותו כירידה בביצועים. צילומי מסך של הבאנר נשמרים בתיקייה עם תאריך.

איך Reboost עובדת עם זה

אנחנו עובדים רק עם משרדי עורכי דין, בריטיינר חודשי של 3,000 עד 7,000 ש״ח, ולא בתשלום לפי ליד. בעבודה על פרסום בגוגל למשרד המודעות רצות בשם המשרד והמשרד מאשר כל מודעה, ולכן גם התגים, הפיקסלים והבאנר שייכים למשרד ומוגדרים בחשבונות שלו. הדוח החודשי סופר פניות חדשות מה־CRM, לא רק מה שהכלים רואים, בדיוק בגלל הפער שהבאנר יוצר. כשבונים אתר חדש במסגרת בניית אתר למשרד, המיפוי, הבאנר והבדיקה בשלושת המצבים הם חלק מההשקה. ואת הדרך שבה פנייה עוברת מהאתר אל המשרד מתארים בעמוד על ניהול פניות למשרד.

מי שרוצה לדעת מה רץ היום באתר שלו, אילו תגים נטענים לפני הבאנר ואיפה פניות הולכות לאיבוד בדרך, יכול להזמין בדיקת משפך במחיר קבוע, שמקוזז מהחודש הראשון אם ממשיכים לעבוד יחד. אנחנו לא עובדים עם שני משרדים מתחרים באותו תחום ובאותה עיר.

המידע בעמוד הזה כללי ואינו ייעוץ משפטי. השאלה אם כלי מסוים באתר מחייב הסכמה תלויה בנסיבות, וכדאי לבדוק אותה עם עורך דין שעוסק בדיני פרטיות.

מקורות

• חוק הגנת הפרטיות, התשמ״א 1981 (סעיף 3, הגדרת מידע אישי ואדם הניתן לזיהוי, וסעיף 11)
• שיבולת, גילוי דעת סופי של הרשות להגנת הפרטיות בנושא הסכמה (25 בפברואר 2026)
• שיבולת, טיוטת גילוי הדעת של הרשות בעניין הסכמה (24 בפברואר 2025)
• ביזפורטל, בית המשפט המחוזי מרכז דחה בקשה לאישור ייצוגית נגד מטא בעניין פיקסלים ועוגיות (30 בנובמבר 2025)
• חוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ״ב 1982, סעיף 30א
• כללי לשכת עורכי הדין (פרסומת), התשס״א 2001
• GDPR, סעיף 3 (תחולה טריטוריאלית)
• GDPR, סעיף 7 (תנאים להסכמה וביטולה)
• GDPR, סעיף 83 (קנסות)
• GDPR, מבוא 23 ו־24 (הצעת שירותים ומעקב אחרי התנהגות)
• Article 29 Working Party, Opinion 04/2012 on Cookie Consent Exemption
• Gornitzky, הנציבות האירופית אישררה את מעמד ההלימות של ישראל (ינואר 2024)
• Google, מדיניות הסכמת משתמשים באיחוד האירופי (EU user consent policy)
• Google for Developers, Consent mode, סוגי ההסכמה והטמעה בסיסית ומתקדמת
• Google Analytics, Consent mode, מה נשלח בפינג בלי עוגיות
• Google Analytics, תנאי הסף למידול התנהגותי
• Google Ads, מידול המרות ב־Consent mode ותנאי הסף
• Google Tag Manager, הגדרות הסכמה ו־Consent Overview
• Google Tag Manager, הפרמטרים ad_user_data ו־ad_personalization
• Meta, תנאי השימוש בכלים לעסקים (Business Tools Terms), הוראות מיוחדות לכלים מסוימים
• Microsoft Learn, Clarity Consent Management
• Microsoft Learn, Clarity, הסתרת תוכן בהקלטות
• Google Analytics, מניעת שליחה של מידע מזהה אישית (PII)
• BoostIt, מדד פרסום בגוגל בישראל לפי ענף

צוות Reboost · עודכן לאחרונה ב־26.10.2026