בינה מלאכותית במשרד עורכי דין, סודיות ושיווק לפי כללי האתיקה

השאלה הזו היא חלק מכללי האתיקה בפרסום עורכי דין. חובת הסודיות וכללי הפרסומת חלים גם על הצ׳אטבוט באתר, על הבוט בוואטסאפ ועל הפוסטים שהסוכנות מנסחת בעזרת ChatGPT. ריכזנו כאן מה הלשכה קבעה, ומה זה אומר לשיווק ולקליטת פניות.

מה ועדת האתיקה הארצית קבעה על AI

גילוי הדעת המקדים, את/60/24. פורסם ב־7 במאי 2024. לפי הודעת הלשכה, הוא קבע שהחששות קיימים גם במערכות סגורות בתוך המשרד, ושיש לקבל את הסכמת הלקוח מראש לשימוש בכלים ״פתוחים״. לפי עלון האתיקה, נקבע בו גם שאי גילוי של מקור המידע והצגתו כעובדה מוכחת עלולים להיחשב הטעיה אסורה של בית המשפט.

גילוי הדעת העדכני. פורסם בספטמבר 2026 באותו מספר, וההודעה עליו באתר הלשכה מתוארכת ל־18 בספטמבר. חתום עליו יו״ר ועדת האתיקה הארצית. הנוסח עצמו מציין שגילוי הדעת המקדים צוטט בפסיקה, כולל של בית המשפט העליון, והתקבל כמקור נורמטיבי. הוא מוסיף שאי עמידה בגילוי הדעת עשויה להוות חזקה, שאפשר לסתור, שעורך הדין לא עמד בחובותיו האתיות. קראנו את הנוסח המלא באתר הלשכה, והדיווחים בכלכליסט וב־ynet תואמים אותו.

מה הוא לא מחליף. סעיף 61 מבהיר שגילוי הדעת לא גורע מחוק הגנת הפרטיות, מהתקנות שלו ומהנחיות הרשות להגנת הפרטיות. הוא מוסיף עליהן מסגרת אתית משלימה. כלומר משרד צריך לעמוד בשתי המערכות במקביל, ובשאלות של פניות ושיווק הן נפגשות כמעט תמיד.

אין הנחה למשרד קטן. לפי סעיף 45.2, גודל המשרד, מספר העובדים ותחומי העיסוק משפיעים על אופן ההטמעה, הפיקוח והמשאבים הנדרשים, ולא על עצם החובה לעמוד ברף המינימלי. משרד של שני שותפים בדיני משפחה צריך נוהל, בדיקת ספק ואימות תוצרים כמו פירמה גדולה, גם אם הנוהל שלו קצר יותר.

מערכת עזר, לא עורך דין. סעיף 6 קובע שבינה מלאכותית יכולה כיום רק להשלים שיקול דעת אנושי, ולא להחליף אותו. סעיף 16.1 מטיל על עורך הדין ״אחריות אישית וישירה״ לכל פעולה, ייעוץ או תוצר שנעשו בעזרת AI, וסעיף 20 אוסר להסתתר מאחורי הפלט של המערכת.

החלטות משמעת. בהחלטות 156/25 ו־192/25, בגיליון 79 של עלון האתיקה, הועמדו לדין משמעתי עורכי דין שהגישו לבית המשפט אזכורי פסיקה שלא קיימים.

פסיקה מומצאת בבתי המשפט בישראל

ההחלטות של ועדת האתיקה הן צד אחד. בתי המשפט הגיבו בעצמם, גם בהוצאות כספיות. ריכזנו מקרים שפורסמו בתקשורת הכלכלית והמשפטית:

לפי הדיווח ב־Bizportal, בית הדין לעבודה נשען על אזהרות חוזרות של בית המשפט העליון שלפיהן עורך הדין, ולא הלקוח, נושא באחריות להגשה כזו. באותו מקרה עורכת הדין טענה שהוגשה טיוטה לא חתומה עם טעויות טכניות, והגישה נוסח מתוקן, ובית הדין דחה את הטענה. סעיף 32.2 לגילוי הדעת מתאר את הבדיקה שהייתה מונעת את זה. מאתרים כל פסק דין שהכלי מפנה אליו במאגר מוסמך, קוראים אותו, ומוודאים שהוא קיים ושהוא רלוונטי. סעיף 30 מוסיף שגם כלי שמחפש במאגר מוגדר ומציג מקורות מפחית את הסיכון, אבל לא פוטר מהבדיקה.

מה נחשב מידע מוגבל, ומה אסור להזין

הבסיס הוא חובת הסודיות. כלל 19 לכללי האתיקה מחייב לשמור בסוד כל דבר שהלקוח מסר, אלא אם הסכים במפורש אחרת. סעיף 90 לחוק לשכת עורכי הדין אוסר על עורך הדין לגלות דברים ומסמכים שהוחלפו בינו לבין הלקוח בהליך משפטי, בחקירה או בחיפוש. גילוי הדעת העדכני מתרגם את זה למונחים של כלי AI:

• מידע מוגבל הוא כל מידע לא פומבי שיש חובה להגביל את חשיפתו. זה כולל מידע אישי של לקוח או מידע שמאפשר לזהות אותו, מידע שחלה עליו סודיות או חיסיון, ומידע לא פומבי על צדדים שלישיים.
• פלטפורמה פתוחה היא כלי שאין לגביו התחייבות כתובה וברורה שהמידע יישמר בסביבה מבוקרת ולא ישמש לאימון המודל. הסיווג נקבע לפי החוזה, החשבון, הגרסה וההגדרות, ולא לפי השם השיווקי של הכלי.
• ברירת המחדל היא איסור. אסור להזין מידע מוגבל לפלטפורמה פתוחה, ולפי סעיף 39.2 האיסור לא מוגבל למסמכים מלאים או לחומרי תיק. הוא חל על כל ״עיבוד״ של המידע, במובן הרחב של חוק הגנת הפרטיות.
• הסרת השם לא מספיקה אם אפשר לזהות את הלקוח מהמידע שנשאר, לבד או בהצלבה עם מקורות אחרים.
• חריג בהסכמה. בנסיבות חריגות אפשר לשקול שימוש כזה, רק עם הסכמה מדעת, מפורשת וקונקרטית של הלקוח מראש. סעיף כללי בהסכם שכר הטרחה או בייפוי הכוח שלפיו עורך הדין ״רשאי להשתמש בבינה מלאכותית״ לא מספיק.
• כלי סגור עדיף, אבל צריך לוודא שהוא באמת עומד בהתחייבויות, ולא להסתפק בכינוי ״ארגוני״.

סעיף 39.3 מסביר למה האיסור רחב כל כך. הסיכון לא תלוי בשאלה אם המידע דלף בפועל. מספיק שהוא נשמר בשרתים חיצוניים, מעובד מחוץ לשליטת עורך הדין, נשמר לזמן לא ידוע, או נגיש לספק, לעובדיו או לספקי משנה. וסעיף 37.2 מוסיף סיכון משפטי נפרד. שיתוף מידע מוגבל עם ספק AI חיצוני עלול להתפרש כוויתור על הסודיות או על החיסיון. בהערת שוליים מובא פסק דין מניו יורק מפברואר 2026, United States v. Heppner, שבו נדחתה טענת חיסיון עורך דין ולקוח לגבי שיחה עם מערכת AI פתוחה.

מה נחשב מזהה בפנייה בדיני משפחה

ההגדרה של התממה לא מספקת בגילוי הדעת רחבה יותר ממה שרוב המשרדים מניחים. לפי סעיף 38.2, השמטת שם או מספר זהות לא מספיקה אם אפשר להסיק מהמידע שנשאר את זהות הלקוח, את ענייניו, את מצבו העסקי, הרפואי או המשפחתי, או את עצם קיומו של ייצוג משפטי. הסעיף האחרון חשוב לקליטת פניות. העובדה שאדם מסוים פנה לעורך דין לגירושין היא בעצמה מידע מוגבל.

דוגמה. פונה כותבת בוואטסאפ של המשרד ״אני בת 42, רופאה בבית החולים בעפולה, נשואה 15 שנה עם שלושה ילדים, ובעלי מנהל את העסק המשפחתי שרשום על שם אמא שלו.״ מישהו במשרד רוצה לבקש מ־ChatGPT סיכום ורשימת שאלות לפגישה הראשונה, ומוחק קודם את השם. מה שנשאר מספיק כדי לזהות אותה בסביבה שלה: גיל, מקצוע, מקום עבודה, משך הנישואים ומספר הילדים. לפי סעיף 38.2 זה עדיין מידע מוגבל, ולפי סעיף 39.2 האיסור לא מוגבל למסמכים מלאים. הודעת וואטסאפ אחת מספיקה.

יש כאן שכבה נוספת שייחודית כמעט לדיני משפחה. אותה הודעה מספרת גם על הבעל ועל אמו. לפי סעיף 13(ג), מידע לא פומבי על צדדים שלישיים הוא מידע מוגבל, ולפי סעיפים 39.4 ו־43.1 גם הסכמה של הלקוחה לא מכשירה שימוש במידע של צדדים שלישיים. כלומר בפנייה טיפוסית של גירושין, ההסכמה של הפונה לבדה לא פותרת את הבעיה בכלי פתוח.

מה כן אפשר לעשות בכלי פתוח:

הדרך המעשית היא לשאול את הכלי הפתוח רק שאלות שאפשר היה לשאול גם בכנס מקצועי, ואת העבודה על התיק עצמו לעשות בכלי שעבר את הבדיקה שבסעיף הבא. גילוי הדעת ממליץ גם על מזעור נתונים (הערה 35). מזינים רק את מה שנחוץ למשימה, ומוחקים מידע מיותר בתום השימוש, אלא אם יש חובה לשמור אותו.

פלטפורמה פתוחה או סגורה, איך בודקים כלי

לפי ההערה להגדרה בסעיף 11, מערכת מסווגת ככלל כפתוחה, אלא אם יש בסיס חוזי או אחר לסווג אותה כסגורה. נטל הבדיקה על המשרד. גילוי הדעת מביא שתי דוגמאות מתנאי שימוש של ספקים מוכרים. לפי תנאי השימוש של OpenAI שמצוטטים בו (הערה 31), החברה רשאית להשתמש בתוכן כדי לספק, לתחזק, לפתח ולשפר את השירותים, וכשחשבון נפתח בכתובת דוא״ל ארגונית, מנהל הארגון יכול לגשת לתוכן. בתנאי הלקוחות של Anthropic שמצוטטים שם (הערה 46) נכתב שהחברה רשאית להשתמש בחומרים גם לאימון המודלים שלה. לפי ברירת המחדל של סעיף 11, חשבון חינמי או אישי בכלי כזה נחשב פתוח, עד שיש בסיס חוזי לסווג אותו אחרת.

מצד שני, סעיף 40.2 קובע שגם שירות לציבור הרחב, כולל שירות ענן, יכול לעמוד בתנאים של פלטפורמה סגורה ביחס לחשבון, לגרסה ולהגדרות מסוימים. בלשון הסעיף, ״השאלה היא שאלה מהותית ולא שאלה תיאורית או שיווקית״. וסעיף 47.2 מוסיף שהעובדה שמערכת משווקת למגזר המשפטי, או מוצגת כ״מאובטחת״, לא פוטרת מהבדיקה.

השאלות שכדאי לקבל עליהן תשובה כתובה מהספק לפני שמזינים מידע מוגבל:

סעיף 40.3 מזכיר שגם כלי סגור לא מעניק ״פטור״. עדיין בודקים הרשאות, לוגים, הצפנה, רמת האוטומציה והחיבורים למערכות אחרות. מי שלא בטוח בתשובות יכול להיעזר במומחה אבטחת מידע או פרטיות, וסעיף 47.2 ממליץ על כך במפורש כשהנסיבות מצדיקות.

צ׳אטבוט לקליטת פניות באתר ובוואטסאפ

גילוי הדעת עוסק בעבודה המשפטית, ולא מצאנו בו התייחסות לבוט שעונה לפונים חדשים. ההמשך הוא הקריאה שלנו. מי שכותב לבוט של משרד לדיני משפחה מספר בדרך כלל על הנישואים, על הילדים ועל הכסף. לפי חוק הגנת הפרטיות, מידע על צנעת חיי המשפחה, על בריאות, על עבר פלילי ועל פעילות פיננסית הוא מידע בעל רגישות מיוחדת. לכן הנחת העבודה הבטוחה היא שתוכן השיחה הוא מידע מוגבל, גם אם הפונה עוד לא לקוח.

מה זה אומר בפועל:

1. הספק נבדק כמו כל כלי AI. גילוי הדעת דורש התחייבות חוזית שהספק לא ישתף את המידע, לא יאמן עליו מודל ויאפשר מחיקה. הוא גם מורה לבחון אם הספק הוא ״מחזיק״ והמשרד ״בעל שליטה״, ולהסדיר את חלוקת האחריות בהסכם. זו בדיוק החלוקה של תיקון 13 לחוק הגנת הפרטיות.
2. הודעת פרטיות לפני השיחה. סעיף 11 לחוק מחייב לומר למי שמתבקש למסור מידע אם המסירה מרצון, למה המידע נאסף, מי בעל השליטה, למי יועבר, ושיש זכות לעיין בו ולתקן אותו.
3. הבוט אוסף פרטים ולא מייעץ. גילוי הדעת אוסר לתת למערכת אוטונומית למסור ייעוץ משפטי עצמאי בלי פיקוח ואישור אנושי. בוט שעונה ״יש לך תיק חזק״ מתקרב לזה. בוט שאוסף שם, טלפון, תחום ותיאור קצר וקובע שיחה עם עורך דין נשאר בצד הבטוח.
4. מבקשים מעט. פרט שלא נאסף לא צריך הגנה.

כללי הפרסומת מתירים טופס פנייה מקוון בכפוף לחוק הגנת הפרטיות, וצ׳אט שאוסף פניות דומה לו. על מענה מהיר לפניות כתבנו בעמוד ניהול פניות למשרד עורכי דין, ועל ההגדרות של חשבון עסקי ושל ספקי פלטפורמה במדריך לוואטסאפ במשרד.

סוכני AI ובוטים שפועלים לבד

יש כלי שיחה שלא רק עונים, אלא גם קובעים פגישות ביומן, שולחים מסמכים ומעדכנים את ה־CRM. סעיף 9 מגדיר ״סוכן בינה מלאכותית״ כמערכת שמתכננת רצפי עבודה, בוחרת כלים ומתקשרת עם מערכות חיצוניות במידה של אוטונומיה. לפי סעיף 50, ככל שהאוטונומיה עולה, עולים גם הסיכונים האתיים.

הכלל נמצא בסעיף 52. אסור לתת למערכת אוטונומית לעשות את אלה בלי פיקוח ואישור אנושיים מספקים:

• לקבל במקום עורך הדין החלטות מהותיות על הייצוג
• למסור ייעוץ משפטי עצמאי
• לבצע פעולות ייצוג כלפי לקוח, בית משפט או צד שלישי
• להגיש כתבי בי־דין
• למסור מסמכים מחייבים
• לקדם מהלך משפטי

באותו סעיף יש היתר מפורש. מותר להשתמש במערכת לפעולות טכניות, תחומות, מתועדות וברות ביטול, שנעשות מכוח החלטה אנושית קודמת ובגבולות ברורים. סעיף 54 מוסיף שהפיקוח לא חייב להיות אישור של כל פעולה בזמן אמת. הוא יכול להיות מדיניות שנקבעה מראש, הרשאות וגבולות פעולה, התראות, תיעוד ויכולת לעצור.

איך זה נראה בבוט קליטת פניות, לפי הקריאה שלנו בסעיפים 52 עד 54:

סעיף 53 מפרט מה צריך לבדוק בכלי כזה: רמת האוטונומיה, היקף הגישה למידע, החיבור לכלים נוספים, היכולת לבצע פעולות חיצוניות, ומנגנוני הרשאה, תיעוד ואישור. כשהבוט מחובר ליומן, לדוא״ל או ל־CRM, הסעיף דורש גם לוגים וכפתור עצירה מיידי. על חיבור ה־CRM עצמו כתבנו במדריך מערכת ניהול לקוחות למשרד.

כתיבת תוכן שיווקי בעזרת AI

כלל 2א לכללי הפרסומת אוסר פרסומת שעלולה להטעות את הציבור, גם אם היא עומדת בכל שאר התנאים. גילוי הדעת עצמו מזהיר שכלי AI ממציאים פסקי דין, ציטוטים ומקורות, וטיוטה שיווקית יכולה להמציא נתון באותה קלות. בהחלטה 83/24 קבעה ועדת האתיקה שפרסום של ״אחוזי הצלחה גבוהים״ עלול להטעות. בהחלטה 361/2024 נקבע שעורך הדין אחראי לפרסום גם כשסוכנות ניסחה אותו.

גילוי הדעת העדכני מטיל חובת אימות עצמאית לכל תוצר AI לפני שימוש מקצועי. הוא נכתב על עבודה משפטית, אבל מאמר שמסביר הליך גירושין הוא גם הצהרה משפטית של המשרד. לכן עורך דין צריך לבדוק כל טענה, כל מספר וכל הפניה לחוק לפני פרסום.

ויש מלכודת. כדי לכתוב ״סיפור הצלחה״ לאתר, מישהו מדביק לכלי את פרטי התיק. זה מידע מוגבל, וההזנה שלו לכלי פתוח היא בדיוק מה שגילוי הדעת אוסר, גם בלי שם. את הדרך לכתוב תוכן שעונה על שאלות של לקוחות פירטנו במדריך כתיבת תוכן לאתר עורכי דין. את הכללים לשם ולתמונה של לקוח בפרסום ריכזנו בעמוד על המלצות וסיפורי לקוחות.

אותו היגיון חל על תגובה לביקורת בגוגל. כשמדביקים לכלי את הביקורת יחד עם מה שקרה בתיק כדי לנסח תשובה, מזינים מידע מוגבל. מנסחים בלי פרטי התיק, כמו בנוסחים שבמדריך למענה על ביקורת שלילית.

מתי צריך לספר ללקוח, ומה טופס ההסכמה כולל

גילוי הדעת מבחין בין שקיפות להסכמה. שקיפות היא יידוע. לפי סעיף 42.1, שימוש שגרתי, טכני או משני, שלא חושף מידע מוגבל בכלי פתוח ולא משנה את השירות, לא מחייב בהכרח גילוי. עורך הדין צריך לשאול אם לקוח סביר היה מצפה לדעת. סעיף 42.2 מונה מצבים שבהם שקיפות נדרשת ככלל, ובהם שימוש שרלוונטי לבסיס שכר הטרחה או להוצאות. וסעיף 42.3 קובע שגם כשאין חובה לגלות, אסור שהשימוש ייצור מצג מטעה על אופן מתן השירות או על אופן החיוב.

הסכמה נדרשת כשרוצים להזין מידע מוגבל לכלי פתוח. לפי סעיף 43.2, היא צריכה להיות מדעת, מפורשת, קונקרטית ומבוססת על גילוי הולם. עורך הדין צריך להסביר ללקוח בשפה ברורה לפחות את אלה:

1. באיזו מערכת רוצים להשתמש
2. איזה סוג מידע יוזן
3. למה, כלומר מה מטרת השימוש
4. מה הסיכונים, כולל עיבוד בידי צדדים שלישיים, שמירה בשרתים חיצוניים, שימוש לאימון, קושי במחיקה מלאה ופגיעה בפרטיות, בסודיות או בחיסיון
5. אילו חלופות קיימות, אם יש

סעיף 43.3 קובע שהסכמה בכתב במסמכי ההתקשרות צריכה להיות מנוסחת באופן ברור, מובחן ומותאם לסוג השימוש ולסוג המידע, ויכולה לפרט את סוגי המסמכים שהלקוח מאשר. בכלי סגור התמונה שונה. דרישת ההסכמה בסעיף 43 נוגעת לכלי פתוח, אבל גילוי הדעת מוסיף שאם יש לעורך הדין בסיס לחשוב שהלקוח יתנגד לשימוש במידע שלו גם במערכת משרדית סגורה, עליו לברר זאת איתו מראש.

נוסח לדוגמה שכתבנו לפי חמשת הרכיבים, כנקודת התחלה לבדיקה של עורך הדין ולא כנוסח מאושר.

אני מסכים/ה שהמשרד יזין לכלי [שם הכלי והחשבון] את [סוג המסמכים, למשל תדפיסי חשבון בנק שמסרתי] לצורך [מטרה, למשל הכנת טבלת הוצאות לבקשת מזונות]. הוסבר לי שהכלי שייך לספק חיצוני, שהמידע יישמר בשרתים שלו, שייתכן שישמש לאימון המערכת, שמחיקה מלאה שלו עשויה להיות קשה, ושיש בכך סיכון לפרטיות ולחיסיון. הוסבר לי שהחלופה היא [למשל עבודה ידנית או בכלי סגור, ומה המשמעות שלה בזמן ובעלות]. ההסכמה חלה רק על המסמכים ועל המטרה שפורטו כאן.

שימו לב שההסכמה לא יכולה לכסות מידע על בן הזוג או על צד שלישי אחר, כמו שראינו בסעיף על פניות בדיני משפחה.

נוהל AI כתוב, גם למשרד של שני עורכי דין

סעיף 46.1 מחייב משרד שמשתמש במערכות AI לקבוע נהלים פנימיים סבירים וברורים, ומפרט מה הם צריכים לכסות. השלמנו לכל נושא דוגמה למשרד קטן שמשתמש ב־AI גם בשיווק ובקליטת פניות. הדוגמאות שלנו, הנושאים מגילוי הדעת:

סעיף 46.2 מחייב גם הכשרה, לא רק לעורכי דין אלא גם למתמחים, לעובדים משפטיים ולעובדי מנהלה שמשתמשים בכלים או נחשפים אליהם. ״אין די בהעמדת הכלי לשימוש העובדים״ בלי לוודא שהם מבינים את המגבלות. סעיף 48 מוסיף שהחובה לא נגמרת באישור הראשוני. כלים מתעדכנים ותנאי שימוש משתנים, ולכן צריך לבחון מעת לעת את הנוהל ואת הסיווג של כל כלי. ולפי סעיף 45.3, עורך דין שחרג מהנוהל לא יכול להפחית מאחריותו בטענה שלא פיקחו עליו מספיק.

הנוהל צריך לכסות גם ספקים חיצוניים שנוגעים בפרטי פונים, כמו סוכנות שיווק, מוקד טלפוני או ספק בוט. לפי החלטה 361/2024 עורך הדין אחראי לפרסום שהסוכנות ניסחה, ולכן כדאי שהנוהל יקבע גם מי מאשר תוכן שנכתב בעזרת AI לפני פרסום. אצלנו כל מודעה יוצאת בשם המשרד, והמשרד מאשר כל מודעה לפני שהיא עולה. את סדר העבודה המלא תיארנו בעמוד שיטת העבודה.

מה מותר ומה אסור, בטבלה

נראות בתשובות של ChatGPT היא נושא אחר

שאלה אחרת היא אם המשרד מופיע כשלקוח פוטנציאלי שואל את ChatGPT או את Gemini על עורך דין. שם לא מזינים מידע של לקוחות, אלא דואגים שהמידע הציבורי על המשרד יהיה מלא ועקבי. פירטנו אותה בעמוד קידום עורכי דין בבינה מלאכותית.

לפני שמחברים בוט לאתר או לוואטסאפ, בדיקת משפך הפניות עוברת על ההודעות שליד הטפסים ועל הכלים שכבר נוגעים בפרטי הפונים.

המידע בעמוד הזה כללי ואינו ייעוץ משפטי או חוות דעת אתית. קראנו את הנוסח המלא של גילוי הדעת העדכני ואת התקציר שפרסמה לשכת עורכי הדין. היישום לצ׳אטבוטים ולשיווק הוא הקריאה שלנו, כי גילוי הדעת לא עוסק בהם במפורש. בשאלה על מקרה מסוים כדאי לפנות לוועדת האתיקה של המחוז.

מקורות

• לשכת עורכי הדין, גילוי דעת עדכני את/60/24, שימוש בבינה מלאכותית בעבודת עורכי הדין (ספטמבר 2026), נוסח מלא
• לשכת עורכי הדין, הודעה על פרסום גילוי הדעת העדכני (18.9.2026)
• לשכת עורכי הדין, תקציר גילוי הדעת העדכני
• לשכת עורכי הדין, גילוי דעת מקדים את/60/24 (7.5.2024)
• עלון אתיקה מקצועית גיליון 79, החלטות 156/25 ו־192/25
• כלכליסט, ״אסור לתת לסוכני AI לנהל לכם את התיק״
• ynet, הכללים החדשים לעורכי הדין בישראל לשימוש ב־AI
• חוק לשכת עורכי הדין, התשכ״א 1961
• כללי לשכת עורכי הדין (פרסומת), התשס״א 2001
• חוק הגנת הפרטיות, התשמ״א 1981 (נוסח מעודכן)
• עלון אתיקה מקצועית גיליון 77, החלטה 83/24
• עלון אתיקה מקצועית גיליון 78, החלטה 361/2024
• Bizportal, בית הדין הארצי לעבודה הטיל הוצאות אישיות על עורכת דין בשל פסיקה שלא קיימת (23.3.2026)
• כלכליסט, בית המשפט העליון על עיריית רמת גן וחוזר מנכ״ל שלא קיים (23.3.2026)
• כלכליסט, סקירת פסיקה על הזיות AI בבתי המשפט (12.4.2026)

צוות Reboost · עודכן לאחרונה ב־22.10.2026