הפניות מלקוחות ומאנשי מקצוע למשרד עורכי דין

המדריך הזה הוא חלק מניהול פניות למשרד עורכי דין, והוא עוסק בערוץ שרוב המשרדים הכי סומכים עליו ופחות מכל מודדים. לקוח לשעבר שמספר לחבר, רואה חשבון שנותן שם, מגשר או עורך דין מתחום אחר שמעביר תיק. העמוד מסביר מה החוק מתיר לתת בתמורה, מתי מבקשים, איך שומרים על קשר עם המפנים, ואיך רושמים כל הפניה כך שבסוף השנה יש מספר ולא תחושה.

כמה לקוחות מגיעים מהפניות, ומה ידוע בפועל

לא מצאנו סקר ישראלי פומבי על הדרך שבה לקוחות מוצאים עורך דין. גם ההשלמה האוטומטית של גוגל לא מחזירה אף השלמה לביטוי ״הפניות מלקוחות״ או ל״דמי הפניה עורך דין״ (נבדק ב־26 באוקטובר 2026, בעברית ובישראל), כלומר המשרדים לא מחפשים את הנושא הזה, הם פשוט חיים איתו. הנתונים המפורטים ביותר שמצאנו הם מסקר של Clio, ספקית תוכנה למשרדי עורכי דין, שסקרה 2,000 צרכנים בארצות הברית לדוח Legal Trends Report של 2019.

ומי הפנה. בסקר, חברים ובני משפחה היו המקור הנפוץ ביותר להפניה, עורך דין אחר היה השני, ואיש מקצוע שאינו עורך דין היה השלישי. Clio מגדירה איש מקצוע כזה כרואה חשבון, מתווך נדל״ן או מי שעובד במקצוע שקשור לסוג הבעיה. באותו סקר, מנוע חיפוש ואתר של עורך דין היו הדרכים הנפוצות לחיפוש עצמאי.

שני ממצאים חשובים למשרד ישראלי. הראשון הוא ששני הקהלים כמעט לא חופפים. מי שהתחיל בהפניה כמעט לא חיפש בעצמו, ומי שחיפש בעצמו כמעט לא ביקש הפניה, החשבון פשוט. 57% חיפשו בעצמם ו־16% עשו את שני הדברים, כלומר 41% חיפשו רק בעצמם. באותו אופן, 59% פחות 16% נותנים 43% שהסתמכו רק על הפניה. משרד שבונה רק על הפניות לא פוגש את ה־41%, ומשרד שבונה רק על גוגל לא פוגש את ה־43%. השני הוא הפער בין הדורות. בסקר, 47% מבני דור Z ו־46% מבני דור המילניום ייחסו ערך להפניה מעורך דין, לעומת 56% מבני דור X ו־60% מבני דור הבייבי בום. אלה נתונים אמריקאיים משנת 2019, ולכן הם מראים כיוון ולא מספר שאפשר להעתיק לתל אביב או לבאר שבע.

מה החוק אוסר לתת למי שהפנה

זה החלק שבו רוב הטעויות נעשות בתום לב. ״אחוז למי שמביא לקוח״ נשמע בעולם העסקי כמו נוהג רגיל, ובמשרד עורכי דין הוא עבירת משמעת. ארבעה מקורות קובעים את הגבול:

• סעיף 58 לחוק לשכת עורכי הדין אוסר לשתף מי שאינו עורך דין בהכנסות, ״אם ברוטו ואם נטו״, בתמורה לשירותים, סיוע או תועלת אחרת לעסק.
• סעיף 56 אוסר לשדל אדם למסור עבודה מקצועית, בעצמו או על ידי אחר.
• כלל 43 לכללי האתיקה אוסר לתת הלוואה או טובת הנאה אחרת כדי לקבל עבודה.
• כלל 30 מתיר חלוקת שכר טרחה עם עורך דין שהעביר עניין, רק אם הוסכם על כך במפורש, ואוסר כל תשלום כשהעניין הועבר בגלל ניגוד עניינים.
• כלל 11ב אוסר לתת שירות משפטי ללקוח שהפנה גוף שאינו עורך דין, הפועל למטרת רווח ומפרסם ברבים מתן שירותים משפטיים. רואה חשבון שממליץ על עמית לא נכנס לזה. חברה מסחרית שמפרסמת ״ייעוץ משפטי״ ומעבירה את הפונים למשרד נכנסת.

ועדת האתיקה הארצית חיברה את הכללים האלה בהחלטה 218/24. היא בחנה אתר דירוג שבו עורכי דין שילמו עמלה על כל עסקה עם לקוח שהגיע דרך האתר, וקבעה שכל מצב שבו התגמול נעשה בזיקה להפניה הוא שיתוף אסור, גם כשהוא אינו אחוז משכר הטרחה. הניתוח המלא של ההחלטות על תשלום לפי פנייה נמצא בעמוד על מה אסור בהסדרי לידים ותשלום לפי פנייה. באותו עמוד מפורט גם הכיוון ההפוך, עורך דין שמקבל תשלום מבעל מקצוע שהוא ממליץ עליו, שהוועדה פסלה בגלל ניגוד עניינים. כאן נתמקד במה שקורה עם מפנה אחד, אדם שהמשרד מכיר.

איזו תודה מותרת, טבלה לפי מפנה

לא מצאנו החלטה של ועדת האתיקה שעוסקת במפורש במתנה קטנה למי שהפנה לקוח. העמודה האחרונה בטבלה היא לכן הקריאה שלנו של סעיף 58, של כלל 43 ושל המבחן מ־218/24, ולא חוות דעת. המבחן שאנחנו משתמשים בו פשוט. אם התודה הייתה ניתנת גם בלי ההפניה, או אם אין לה ערך כספי, היא לא תגמול בזיקה להפניה. אם היא ניתנת בגלל ההפניה ויש לה ערך, היא כנראה כן.

שורת ההפניות ההדדיות דורשת זהירות. משרד דיני משפחה ורואה חשבון שמכירים זה את זה ממליצים זה על זה באופן טבעי, וזה בסדר. הבעיה מתחילה כשסופרים. טבלה משותפת של ״כמה שלחת לי וכמה שלחתי לך״, או משפט כמו ״נמשיך לשלוח לך אם תשלח לנו״, הופכים המלצה מקצועית לעסקה. ההמלצה שלנו היא שכל צד ימליץ על מי שמתאים ללקוח שלו, בלי מכסות ובלי מעקב הדדי.

כדאי גם לזכור מי משלם על ההפרה. האחריות לפי סעיף 58 היא של עורך הדין, לא של רואה החשבון שביקש את האחוז. משרד שמקבל הצעה כזו מסרב, ומסביר שהחוק אוסר עליו. רוב אנשי המקצוע מכירים את זה, וחלקם מעדיפים להפנות למשרד שלא מציע להם כסף, כי כך ההמלצה שלהם נשארת נקייה בעיני הלקוח.

כשעורך דין מעביר תיק, איך כותבים את ההסכמה

כלל 30 הוא הפתח החוקי היחיד לתשלום על הפניה, והוא חל רק בין עורכי דין. עורך דין מקרקעין שלקוח שלו מתגרש, או עורכת דין מסחרית שמקבלת שאלה על צוואה, הם מקור הפניות יציב. כדי שלא יהיו אי הבנות, המשרד מחליט מראש מה המדיניות שלו ומעלה אותה על הכתב:

1. האם המשרד משלם חלק משכר הטרחה בכלל. חלק מהמשרדים מעדיפים לא לשלם ולא לקבל, כדי שההפניות יהיו לפי התאמה בלבד. זו החלטה עסקית, לא חובה.
2. אם כן, מה השיעור ועל מה הוא מחושב. על שכר הטרחה שנגבה בפועל, ולא על הסכום שנקבע בהסכם, כדי שלא ישולם חלק מכסף שלא נכנס.
3. מתי משלמים. אחרי שהלקוח שילם, ולא בחתימה על ההסכם.
4. בדיקת ניגוד עניינים. אם עורך הדין המעביר לא יכול לטפל בגלל ניגוד עניינים, כלל 30 אוסר כל תשלום אליו, ולכן שואלים למה התיק מועבר.
5. מה הלקוח יודע. הלקוח בוחר את עורך הדין שלו, והמשרד לא מעלה את שכר הטרחה שלו כדי לממן את החלק של המפנה.

את ההסכמה כותבים במייל קצר לפני שהתיק עובר. הסכם שכר הטרחה עם הלקוח עצמו הוא מסמך אחר, ועל מה שצריך להופיע בו כתבנו בעמוד על ניסוח הסכם שכר טרחה עם לקוח.

מתי מבקשים הפניה, ומה אומרים

לקוח מפנה כשמישהו שואל אותו. התפקיד של המשרד הוא לוודא שבאותו רגע הלקוח זוכר את שם המשרד, יודע במה הוא מטפל, ויש לו משהו פשוט להעביר. לכן הבקשה היא לא ״תמליץ עלינו״ אלא ״אם מישהו יצטרך, זה הקישור״. הרגעים שאנחנו ממליצים עליהם דומים לאלה של בקשת ביקורת בגוגל, שפירטנו במדריך על הזמן והנוסח לבקשת ביקורת מלקוח, עם הבדל אחד. ביקורת מבקשים מכל לקוח באותו שלב, כדי לא לבקש באופן סלקטיבי. הפניה אפשר לבקש רק ממי שיצא מרוצה, כי אין כאן מדיניות של פלטפורמה שאוסרת סינון.

נוסח לסוף מכתב סיום הטיפול, לדוגמה. ״תודה שבחרתם במשרד. אם מישהו מהסביבה שלכם יזדקק לייעוץ בענייני משפחה, אפשר להעביר לו את המספר הזה או את הקישור לאתר, ונשמח לדבר איתו. אין צורך לספר לו שום דבר על הטיפול אצלנו.״

המשפט האחרון חשוב בדיני משפחה ובפלילים. לקוח שעבר גירושין לא רוצה שהחבר שלו יחשוב שהוא צריך לספר את הסיפור שלו כדי להמליץ. כשאומרים לו במפורש שלא, קל לו יותר להעביר את השם.

מה אסור לעשות עם פרטים של אדם שהופנה

לקוחות נוהגים לפעמים לשלוח מספר טלפון של חבר ולבקש ״תתקשרו אליו״. זה נראה כמו פנייה, אבל משפטית זה משהו אחר. החבר לא פנה למשרד, והמשרד מקבל את הפרטים שלו מצד שלישי. יש כאן שלוש בעיות:

• שידול. שיחה יזומה לאדם שלא פנה כדי שימסור תיק קרובה למה שסעיף 56 אוסר. לפי הקריאה שלנו, הדרך הבטוחה היא שהחבר יפנה בעצמו.
• פרטיות. כשהמשרד אוסף פרטים על אדם, סעיף 11 לחוק הגנת הפרטיות מחייב להודיע לו על מטרת האיסוף, בנוסח החוק אחרי תיקון 13 שנכנס לתוקף ב־14 באוגוסט 2025. כשהפרטים מגיעים מצד שלישי, האדם עוד לא קיבל שום הודעה כזו, ולא בחר לפנות. הפירוט בעמוד על חובת ההודעה ואבטחת המידע בתיקון 13.
• סודיות של המפנה. הלקוח שהפנה סיפר לעיתים קרובות למה החבר צריך עורך דין. המידע הזה לא שייך לו, והמשרד לא צריך להחזיק אותו לפני שהחבר בחר לשתף.

מה שעושים במקום הוא לתת ללקוח משהו להעביר. מספר טלפון, קישור לוואטסאפ של המשרד או קישור לטופס באתר. כשהחבר פונה, הפנייה נכנסת לתהליך הרגיל, כולל שאלת המקור ובדיקת ניגוד עניינים. איך בונים טופס שאוסף רק את מה שצריך ומציג את ההודעה הנדרשת, כתבנו במדריך על טופס פנייה באתר משרד עורכי דין.

להודות למפנה בלי להפר סודיות

כלל 19 לכללי האתיקה מחייב לשמור בסוד כל דבר שהובא לידיעת עורך הדין בידי לקוח או מטעמו, אלא אם הלקוח הסכים במפורש אחרת. לפי הקריאה שלנו, העובדה שאדם הוא לקוח של המשרד היא חלק מהמידע הזה. רואה חשבון שהפנה לקוח לתיק מס ושואל ״נו, הוא הגיע?״ שואל שאלה שהתשובה עליה מגלה משהו על הלקוח.

הפתרון הוא שאלה אחת בפגישה הראשונה עם מי שהופנה. ״מותר לנו לומר לרואה החשבון שלך שנפגשנו?״ יש שלוש תשובות אפשריות, וכל אחת נרשמת:

בתיקי מס או חדלות פירעון, רואה החשבון ממשיך לעבוד עם הלקוח, ולכן כמעט תמיד הלקוח יסכים לתיאום. בדיני משפחה, לקוחה שקיבלה את השם מחברה לעבודה עשויה לא לרצות שהחברה תדע שהיא פתחה תיק. השאלה הזו לוקחת עשר שניות, והיא מונעת את המצב שבו המשרד מגלה מידע על לקוח רק כדי להודות למישהו.

את ההסכמה רושמים במערכת, לא בזיכרון של מי שהיה בפגישה. מה עוד כדאי לרשום בשדות של פונה ושל לקוח, פירטנו במדריך על מערכת לניהול פניות למשרד.

לשמור על קשר עם מפנים, מה הכללים מתירים

רוב ההפניות מאנשי מקצוע מגיעות ממי שזוכר את המשרד ברגע הנכון. רואה חשבון לא יפנה לקוח למשרד שלא שמע ממנו שנתיים. הדרכים לשמור על קשר מוגבלות בכמה כללים:

• ניוזלטר רק למי שביקש. כלל 3(יג) לכללי הפרסומת מתיר לשלוח מידעון ללקוחות המשרד שביקשו זאת ולאחרים שביקשו זאת. רשימה של כרטיסי ביקור מכנס לא עומדת בתנאי.
• הסכמה לדיוור. סעיף 30א לחוק התקשורת דורש הסכמה מפורשת מראש בכתב לדבר פרסומת במייל או ב־SMS, ומתיר לבית המשפט לפסוק עד 1,000 ש״ח לכל הודעה ששוגרה ביודעין, בלי הוכחת נזק. החוק מתיר פנייה חד־פעמית לנמען שהוא בית עסק, שבה מציעים לו להסכים לקבל דברי פרסומת. משרד רואי חשבון הוא בית עסק, ולכן הודעה אחת ששואלת אם הוא רוצה לקבל עדכון היא הדרך לבנות את הרשימה. הפירוט בעמוד על דיוור, SMS וחוק הספאם.
• שמירת עותקים. כלל 3א מחייב לשמור עותק של כל פרסומת ומידעון שלוש שנים מיום הפסקת הפרסומת או שליחת המידעון, כולל רישום של מקומות הפרסום ומועדי השליחה, ולהמציא אותם ללשכה לפי דרישה.
• המלצות בפרסום. כלל 3(יא) מתיר לפרסם המלצות ומכתבי תודה, בתנאי שאין בהם רושם מטעה. כלל 3(ט) מתיר לציין באתר שמות של לקוחות רק אם הצהירו בכתב שהבינו שהם חופשיים לסרב. מכתב תודה מלקוח שהפנה חבר לא הופך אוטומטית לחומר לאתר, ועל טופס ההסכמה כתבנו בעמוד על פרסום המלצות של לקוחות.

בתוך הגבולות האלה יש לא מעט מה לעשות. עדכון קצר לרואי חשבון על פסק דין שמשנה משהו ללקוחות שלהם, הרצאה לצוות של משרד גישור, שיחה רבעונית עם עמית מתחום משיק. על הניוזלטר עצמו, מה כותבים בו ואיך בונים את הרשימה, יש עמוד שלם על ניוזלטר למשרד עורכי דין, ועל הרצאות למי שמפנה לקוחות כתבנו בעמוד על הרצאות לרואי חשבון ולעמיתים.

איך רושמים מאיפה הגיע כל לקוח

הפניה היא הערוץ שהכי קשה למדוד, כי היא קורית מחוץ לאתר. פונה שקיבל את השם מחבר פותח את גוגל ומקליד את שם המשרד. בכלי כמו GA4 הוא נרשם בדרך כלל ככניסה ישירה או כביקור מחיפוש, ובגוגל אדס הוא עלול להיספר כהמרה של קמפיין ממותג. בסקר של Clio, רק 16% ממי שהתחילו בהפניה חיפשו גם בעצמם, אבל גם הם מספיקים כדי לבלבל דוח שמסתמך רק על הכלים.

לכן המדידה מתחילה בשאלה, לא בקוד. שלושה שינויים קטנים מספיקים:

1. שאלה קבועה בשיחה הראשונה. ״איך שמעת עלינו?״ עם רשימה סגורה של תשובות, כדי שלא ייכתב פעם ״חבר״ ופעם ״המלצה״ ופעם ״מכר״.
2. שדה למפנה. אם התשובה היא הפניה, רושמים מי. שם של רואה החשבון, של העמית או ״לקוח לשעבר״ עם הפניה לרשומה שלו.
3. שדה בטופס באתר. אותה רשימה סגורה, לא חובה, כדי שגם פניות כתובות ייספרו.

הרשימה שאנחנו מציעים כוללת חבר או בן משפחה, לקוח לשעבר, עורך דין אחר, רואה חשבון או יועץ, מגשר, חיפוש בגוגל, מפות גוגל, רשת חברתית, הרצאה או כנס, ואחר. מי שעונה לטלפון צריך לדעת לשאול את השאלה בלי שזה יישמע כמו סקר, ועל ההכנה של מי שעונה כתבנו במדריך על מזכירה משפטית ומענה לפניות. כשרוב הפניות מגיעות בטלפון, מעקב שיחות עוזר להבחין בין מי שהתקשר מהמודעה לבין מי שהתקשר כי קיבל את המספר מחבר, כפי שהסברנו במדריך על מעקב שיחות טלפון מהאתר ומהמודעות.

סימן עקיף אחד אפשר לראות גם בכלים. כשההפניות עובדות, יותר אנשים מחפשים את שם המשרד בגוגל. בדוח הביצועים של Search Console אפשר להפריד חיפושים שכוללים את שם המשרד מחיפושים אחרים, ולראות את המגמה לאורך חודשים. איך עושים את ההפרדה הזו, כתבנו במדריך על שאילתות ממותגות ב־Search Console.

מה שמים בדוח החודשי

ספירה בלי דוח נשכחת אחרי חודש. אלה המדדים שאנחנו מציעים להוסיף לדוח החודשי על פניות ותיקים:

השורה האחרונה היא הבדיקה של כל הדוח. אם בשליש מהפניות אף אחד לא שאל איך שמעו על המשרד, אי אפשר לדעת אם ההפניות עלו או ירדו. היעד הוא שהשדה יהיה מלא כמעט בכל פנייה, ובדיקה חודשית של הפניות הריקות מראה מי במשרד מדלג על השאלה.

חישוב לדוגמה, כמה שווה ערוץ ההפניות

הדוגמה משתמשת בנתון מבוסס אחד ובהנחות שמסומנות ככאלה. החליפו אותן במספרים של המשרד שלכם, או הכניסו אותם למחשבון העלות לפנייה ולתיק.

הנתון. לפי מדד BoostIt לפרסום בגוגל בישראל, העלות החציונית לפנייה בענף המשפטי היא 108 ש״ח, לעומת 105 ש״ח בכל הענפים, והמחיר החציוני לקליק הוא 16.4 ש״ח לעומת 8.7 ש״ח.

ההנחות לדוגמה. משרד דיני משפחה מקבל בחודש 30 פניות מגוגל ו־6 פניות מהפניות. מתוך הפניות מגוגל, אחת מכל שש הופכת לתיק חתום. מתוך הפניות מהפניה, שלוש מכל שש הופכות לתיק.

שתי השורות האחרונות מסבירות למה משרדים מעריכים את ההפניות יותר ממה שהן מביאות בכמות, ופחות ממה שהן מביאות בכסף. בפניות הן שישית. בתיקים הן יותר משליש. מי שמסתכל רק על מספר הפניות יחשוב שגוגל הוא הכל, ומי שמסתכל רק על התיקים יחשוב שגוגל לא חשוב.

חלק שני של הדוגמה, ריכוז. נניח שבמהלך שנה הגיעו 36 תיקים מהפניות, ו־20 מהם הגיעו משני רואי חשבון. הריכוז הוא 20 ÷ 36, כלומר כ־55.6%. אם אחד מהם פורש או עובר לעבוד עם משרד אחר, המשרד מאבד בערך רבע מתיקי ההפניה בשנה, 10 מתוך 36, בלי שעשה שום דבר שונה. זו הסיבה לעקוב אחרי מספר המפנים הפעילים ולא רק אחרי מספר התיקים. משרד שעשרים אנשים שונים הפנו אליו לקוח אחד או שניים בשנה עמיד יותר ממשרד ששניים הפנו אליו עשרים.

פנייה שהגיעה מהפניה, איך מטפלים בה

פונה שהגיע מהפניה מגיע עם אמון מוקדם, אבל לא תמיד עם בלעדיות. בסקר של Clio מ־2019, 57% ממי שחיפשו עורך דין אי פעם אמרו שפנו ליותר ממשרד אחד, ורואה חשבון נותן לעיתים קרובות שניים או שלושה שמות. ההפניה פותחת את השיחה, והשיחה עצמה עדיין צריכה לקרות מהר. כמה מהר, כתבנו במדריך על הזמן שעובר עד שחוזרים לפונה.

שלושה דברים שונים בפנייה מהפניה:

• מזכירים את המפנה בשיחה הראשונה, אם הפונה הזכיר אותו. ״רואה החשבון שלך סיפר שיש שומה מ־2024״ אומר לפונה שהוא במקום הנכון. אם הפונה לא סיפר מה המפנה אמר, לא מניחים.
• לא מוותרים על הסינון. הפניה מחבר לא אומרת שהעניין בתחום של המשרד. פונה מחוץ לתחום מקבל הפניה הלאה, באדיבות, כפי שתיארנו במדריך על סינון פניות לפני פגישה.
• לא מוותרים על המעקב. פונה מהפניה שאמר ״אחשוב על זה״ מקבל אותו קצב מעקב כמו כל פונה, לא יותר ולא פחות.

טעויות שחוזרות אצל משרדים

• אחוז לרואה החשבון ״כי כולם עושים את זה״. סעיף 58 חל על עורך הדין, והאחריות לא עוברת למי שביקש.
• שובר לחבר שהפנה. כוונה טובה, ותגמול בזיקה להפניה לפי המבחן של 218/24.
• שיחה יזומה לחבר של לקוח. המספר הגיע מצד שלישי, והשיחה קרובה לשידול. נותנים ללקוח קישור להעביר.
• תודה שמגלה שהלקוח חתם. בלי הסכמה, זה מידע שכלל 19 מגן עליו.
• רשימת כרטיסי ביקור שהופכת לניוזלטר. כלל 3(יג) דורש שהנמען ביקש, וסעיף 30א דורש הסכמה מראש.
• שדה ״מקור״ פתוח לטקסט חופשי. אחרי חצי שנה יש בו עשרים ניסוחים לאותו דבר, ואי אפשר לספור.
• בקשת הפניה בתיק פתוח. הלקוח תלוי במשרד, והבקשה מעמידה אותו במצב לא נוח.
• הנחה שהפניה סגורה מראש. הפונה בודק גם משרדים אחרים, ומי שחוזר אליו אחרי יומיים מפסיד גם פנייה חמה.

תוכנית ל־90 יום

החודש הראשון, ימים 1 עד 30, מדידה. מוסיפים את שאלת המקור לשיחה הראשונה ולטופס, עם רשימה סגורה. מוסיפים שדה למפנה ושדה להסכמה לעדכן אותו. כותבים את מדיניות המשרד לגבי כלל 30, האם משלמים לעמיתים ואיך. עוברים על הסכמים קיימים עם אנשי מקצוע, ומפסיקים כל הסדר שבו יש תשלום או הטבה לפי פנייה.

בחודש השני, ימים 31 עד 60, בקשה. מוסיפים משפט קבוע לסוף מכתב סיום הטיפול. מכינים דף קצר עם תחומי המשרד, מספר, קישור לוואטסאפ וקישור לטופס, שאפשר לשלוח ללקוח שמבקש ״משהו להעביר״. שואלים את הלקוחות שסיימו השנה אם הם רוצים לקבל עדכון שנתי, ורושמים את התשובה עם תאריך.

החודש השלישי, ימים 61 עד 90, מפנים. מכינים רשימה של אנשי המקצוע שהפנו לפחות לקוח אחד בשנתיים האחרונות, מתוך מה שנרשם ומה שהשותפים זוכרים. שואלים כל אחד מהם אם הוא רוצה לקבל עדכון מקצועי. מתכננים הרצאה אחת לצוות של משרד רואי חשבון או גישור. בסוף החודש השלישי מוציאים את הדוח הראשון, עם פניות ותיקים לפי מקור, מספר המפנים הפעילים והריכוז.

אחרי 90 יום יש למשרד מספר אמיתי לחלק של ההפניות בתיקים, וזה המספר שקובע כמה להשקיע בשאר הערוצים. משרד שמגלה ש־60% מהתיקים שלו מגיעים מהפניות, ושרובן מגיעות משני אנשים, יודע שהסיכון שלו הוא תלות, ושהערוץ שחסר לו הוא החיפוש העצמאי, בקידום אורגני בגוגל, במודעות בגוגל בשם המשרד ובפרופיל העסק והביקורות.

איך Reboost עובדת עם ערוץ ההפניות

אנחנו לא מנהלים את ההפניות של המשרד ולא פונים בשמו לאנשי מקצוע. מה שאנחנו עושים הוא לבנות את המדידה. שאלת המקור בטופס ובשיחה, השדות במערכת, ודוח חודשי על הפניות החדשות שמפריד בין מה שהגיע מהפניה למה שהגיע מגוגל. אנחנו עובדים רק עם משרדי עורכי דין, בריטיינר חודשי של 3,000 עד 7,000 ש״ח, ולעולם לא בתשלום לפי ליד, בדיוק בגלל סעיף 58 שתיארנו למעלה. המודעות רצות בשם המשרד, והמשרד מאשר כל מודעה לפני שהיא עולה. ואנחנו לא עובדים עם שני משרדים מתחרים באותו תחום ובאותה עיר.

אם אתם רוצים לדעת כמה מהתיקים שלכם מגיעים מהפניות ואיפה פניות הולכות לאיבוד, בדיקת המשפך בודקת את כל הערוצים במחיר קבוע, והסכום מקוזז מהחודש הראשון אם ממשיכים לעבוד יחד.

מקורות

• Clio, Legal Trends Report 2019, פרק 2 (סקר של 2,000 צרכנים בארצות הברית)
• חוק לשכת עורכי הדין, התשכ״א 1961, סעיפים 56 ו־58
• כללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשמ״ו 1986, כללים 11ב, 14, 19, 30 ו־43
• כללי לשכת עורכי הדין (פרסומת), התשס״א 2001, כללים 3(ט), 3(יא), 3(יג) ו־3א
• לשכת עורכי הדין, עלון אתיקה מקצועית גיליון 79, החלטה 218/24 (תגמול בזיקה להפניה)
• חוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ״ב 1982, סעיף 30א
• חוק הגנת הפרטיות, התשמ״א 1981, סעיף 11 (בנוסחו אחרי תיקון 13, בתוקף מ־14.8.2025)
• BoostIt, מדד הביצועים של Google Ads בישראל לפי ענף

צוות Reboost · עודכן לאחרונה ב־26.10.2026