פרסום מאמרים לעורכי דין, איפה לפרסם, מה לסמן ומה זה מביא למשרד

העמוד הזה הוא חלק מהמדריך מוניטין למשרד עורכי דין, ועוסק בשאלה אחת. איפה כדאי לפרסם מאמר מקצועי, מה הכללים דורשים בכל מקום, ומה כל מקום מחזיר למשרד בפועל. בהשלמה האוטומטית של גוגל לחיפוש ״פרסום מאמר״ מופיעים ״פרסום מאמרים בחינם״, ״פרסום מאמר משפטי״ ו״פרסום מאמר דעה״, ולחיפוש ״כתבה ממומנת״ מופיעים ״כתבה ממומנת מחיר״ ו״כתבה ממומנת ynet״. מאחורי החיפושים האלה עומדות שתי שאלות, אם אפשר לפרסם בלי לשלם, וכמה עולה לפרסם בתשלום. התשובה לשתיהן מתחילה בכלל אחד מכללי הפרסומת של הלשכה, וממשיכה בחשבון פשוט של מה שהמאמר מביא.

ארבעה מקומות לפרסם מאמר, ומה כל אחד נותן

לפי נתוני הנהלת בתי המשפט מאוגוסט 2025 יש בישראל 66,359 עורכי דין פעילים, ובספירה של טופדין לפי תחום מוצהר יש 20,167 הצהרות על התמחות. בשוק כזה מאמר הוא אחת הדרכים המעטות להראות ללקוח, לעמית או לעיתונאי שעורך דין מסוים מבין לעומק נושא מסוים. אבל ״לפרסם מאמר״ זה ארבעה מקומות שונים, ובעיתון יש שני מסלולים נפרדים, חינמי ובתשלום. כך מתקבלות חמש אפשרויות, וכל אחת מחזירה משהו אחר. הטבלה מסכמת אותן:

הטבלה מראה שאין ערוץ שנותן הכול. מי שמפרסם רק בעיתון מקבל שם בלי פניות. מי שמפרסם רק באתר של המשרד מקבל פניות לאט. סדר עבודה סביר למשרד קטן הוא להתחיל מהאתר, להוסיף פורטל אחד, ולהשאיר את העיתון ואת כתב העת למאמר אחד או שניים בשנה, כשיש להם משהו חדש לומר.

מה כללי הפרסומת אומרים על מאמרים

כללי לשכת עורכי הדין (פרסומת) מתייחסים למאמרים במפורש. כלל 3(י) קובע שני מצבים. לפי 3(י)(1) עורך דין רשאי לפרסם מאמרים מקצועיים וראיונות ולנהל פורומים, בלי שהוא שילם על כך. לפי 3(י)(2) הוא רשאי גם לשלם בעד פרסום מאמרים מקצועיים, ראיונות וניהול פורומים, ובלבד שייכתב מפורשות במקום הפרסום כי מדובר בפרסומת. זה ההבדל היחיד שהכללים עושים בין מאמר חינמי למאמר בתשלום, והוא חל על כל ערוץ.

שאר הכללים שנוגעים למאמרים מפוזרים בכלל 3 ובכלל 2א. ריכזנו אותם לפי השאלה שהם עונים עליה:

שתי הכרעות של ועדת האתיקה משלימות את התמונה. מיכאל טאוסיג, כיו״ר ועדת האתיקה הארצית, כתב בעלון האתיקה שהוועדה קבעה שאסור לעורך דין לפרסם מודעה בתשלום כשבאותו עמוד מופיע ״מאמר״ מוזמן שלו, אף שמודעה לחוד ומאמר לחוד מותרים. באותו מאמר הוא כתב שעורך דין לא יערבב פרסום מקצועי ברשת חברתית עם פרסום אישי. ההכרעה השנייה, החלטה 361/2024, דחתה ניסיון של עורך דין להטיל את האחריות לפרסום על חברת הפרסום, וקבעה שלא ייתכן שעורך הדין המפרסם לא מעיין בפרסום לפני הפצתו. למאמרים זה אומר שעורך הדין קורא ומאשר כל מאמר שיוצא בשמו, גם כשכותב חיצוני או כלי AI ניסחו את הטיוטה. את המסגרת המלאה ריכזנו בעמוד כללי האתיקה בפרסום עורכי דין.

כתבה ממומנת, איך מזהים אותה ואיך מסמנים

ההצעה מגיעה בדרך כלל בטלפון או במייל. ״כתבה על המשרד במדור משפט של אתר חדשות גדול״, או ״חבילת חשיפה שכוללת כתבה וקמפיין״. גם פורטלים מציעים חבילות כאלה. בעמוד הפרסום של din.co.il, לצד ההצטרפות החינמית למדריך, מוצעות חבילות חשיפה דיגיטליות בתשלום שכוללות קמפיינים בגוגל ובפייסבוק ופרסום באתרי חדשות, בלי מחירים מפורסמים. לא מצאנו מחירון רשמי לכתבות ממומנות באף אחד מאתרי החדשות הגדולים, ולכן כל מחיר שמגיע הוא הצעה ספציפית שצריך להשוות.

מבחינת הכללים, השאלה היא לא איך קוראים למוצר אלא אם המשרד שילם, במישרין או דרך חבילה. אם כן, כלל 3(י)(2) דורש שייכתב מפורשות במקום הפרסום שמדובר בפרסומת. כתבה שנראית כמו כתבת מערכת ולא מסומנת עלולה גם להיחשב מטעה לפי כלל 2א, כי הקורא חושב שעיתונאי בחר לכתוב על המשרד. לפי הקריאה שלנו, הניסוח הבטוח הוא המילה ״פרסומת״ עצמה. תוויות כמו ״בשיתוף״, ״תוכן מקודם״ או ״בחסות״ לא אומרות במפורש את מה שהכלל דורש, ואם האתר לא מוכן לכתוב ״פרסומת״, כדאי לשאול את ועדת האתיקה לפני שחותמים.

לגוגל יש כללים משלה, והם משנים את מה שהכתבה שווה. במדיניות הספאם של Google מופיעים בין דוגמאות לספאם של קישורים קנייה או מכירה של קישורים לצורכי דירוג, כתבות שיווקיות ותוכן שיווקי מקורי שבעבורם מתקבל תשלום והקישורים בהם מעבירים ערך דירוג, וקישורים עם טקסט עוגן מותאם במאמרים, בפוסטים של אורחים או בהודעות לעיתונות שמופצות באתרים אחרים. בעמוד על סימון קישורים יוצאים Google מבקשת לסמן קישורים שהם פרסומות או מיקומים בתשלום כ־rel=“sponsored”. המשמעות המעשית פשוטה. כתבה בתשלום שעומדת בכללים של גוגל לא מעבירה לאתר שלכם ערך בקידום האורגני, וכתבה שלא עומדת בהם מסכנת את האתר שמפרסם ולפעמים גם אתכם.

לפני שמאשרים כתבה בתשלום, שואלים את המפרסם את השאלות האלה ומקבלים תשובה בכתב:

1. איך הכתבה תסומן, ובאיזו מילה בדיוק. מבקשים לראות דוגמה של כתבה קודמת באותו מדור.
2. אם הקישורים בכתבה יסומנו כ־sponsored או nofollow. אם המפרסם מבטיח שלא, זו נורה אדומה מבחינת Google.
3. אם באותו עמוד תופיע גם מודעה של המשרד, באנר או קמפיין שנכלל בחבילה. לפי ההכרעה שטאוסיג תיאר, זה אסור.
4. כמה זמן הכתבה תישאר באוויר, ומה קורה לה אחרי שהחוזה נגמר.
5. מי כותב את הטקסט ומי מאשר אותו. לפי החלטה 361/2024 האחריות נשארת אצל עורך הדין, ולכן הנוסח הסופי עובר אצלו.
6. אם הכתבה מודפסת, מה גודלה. לפי הקריאה שלנו, כלל 3(ג) מגביל פרסומת בעיתונות כתובה למודעה אחת בגיליון שלא עולה על רבע עמוד.

כתבה ממומנת יכולה להתאים כשיש סיבה לחשיפה בתאריך מסוים, למשל פתיחת סניף או שינוי חקיקה שהמשרד רוצה להסביר. היא לא תחליף לקידום האתר, ולא תחליף לפרסום ממומן בגוגל שאפשר למדוד בו כל פנייה. את ההבדל בין חשיפה לבין יחסי ציבור שמביאים כתבות בלי תשלום פירטנו בעמוד על יחסי ציבור למשרד עורכי דין.

פורטלים משפטיים, מאמר שמביא פניות

פורטל משפטי הוא המקום שבו המאמר הכי קרוב ללקוח. מי שמחפש תשובה לשאלה משפטית מגיע לפורטל, קורא את המאמר, ואם הוא רלוונטי פונה לכותב. בעמוד הפרסום של din.co.il כתוב שההצטרפות למדריך עורכי הדין אינה כרוכה בתשלום, בכפוף לתנאי הפרסום באתר, ושאחרי ההצטרפות ניתן לפרסם באתר פסקי דין ומאמרים באופן חופשי. באותו עמוד כתוב שבסוף כל מאמר יש תיבת מילוי פרטים ליצירת קשר עם הכותב. כלומר, הפורטל עצמו בנה את המאמר כערוץ פניות.

לערוץ הזה יש שלושה גבולות שכדאי להכיר לפני שמשקיעים בו שעות:

• הפנייה עוברת דרך הפורטל. הפרטים של הפונה נאספים בטופס של הפורטל ונשלחים אליכם. מה קורה איתם אחר כך, ומי עוד רואה אותם, תלוי בתנאי השימוש של הפורטל ובחוק הגנת הפרטיות, כולל תיקון 13 שנכנס לתוקף ב־14.8.2025. את החובות של המשרד כמי שמקבל את המידע פירטנו בעמוד על תיקון 13 לחוק הגנת הפרטיות.
• תשלום לפי פנייה הוא שאלה אחרת. סעיף 58 לחוק לשכת עורכי הדין אוסר לשתף מי שאינו עורך דין בהכנסות בתמורה לשירותים, סיוע או תועלת לעסק. מאמר חינמי בפורטל לא מעלה את השאלה הזו, אבל חבילה שבה המשרד משלם לפי מספר הפניות שהגיעו מהמאמר כבר קרובה אליה. את הגבול פירטנו בעמוד על רכישת לידים לעורכי דין.
• המאמר לא שלכם. אם הפורטל משנה מבנה, מוחק תוכן או סוגר את החשבון, המאמר נעלם. לכן הגרסה המלאה תמיד נשמרת באתר של המשרד, ולפי כלל 3א שומרים גם צילום של הגרסה שפורסמה בפורטל.

מאמר בפורטל עובד כשהוא עונה על שאלה אחת שאנשים באמת שואלים, בעברית פשוטה, עם הסעיף או ההליך הרלוונטי. מאמר כללי כמו ״כל מה שצריך לדעת על גירושין״ מתחרה במאות מאמרים דומים באותו פורטל. מאמר על ״מה קורה למזונות כשההורה המשלם עובר לעבוד בחו״ל״ עונה על שאלה שיש לה קוראים מדויקים. את ההשוואה בין הפורטלים, מה ה־AI מצטט מכל אחד ואיך בודקים אם פורטל משתלם, תמצאו במדריך על פורטלים משפטיים, ואת ההחלטה בין פרופיל בפורטל לבין אתר של המשרד בעמוד פורטל או אתר משלכם.

מאמר דעה ומדורי משפט בעיתונות

מאמר דעה שמערכת עיתון בחרה לפרסם הוא פרסום חינמי לפי כלל 3(י)(1), ולכן לא צריך סימון. הוא נותן את מה שאף ערוץ אחר לא נותן, שם של עורך דין ליד שם של עיתון שהקורא מכיר. בהשלמה האוטומטית מופיעים חיפושים כמו ״מאמר דעה ynet״, ״מאמר דעה הארץ״ ו״מאמר דעה כלכליסט״, כלומר אנשים מחפשים מאמרים לפי העיתון שבו פורסמו.

מה שמאמר דעה כמעט אף פעם לא נותן הוא פניות ישירות. הקורא של מדור דעות קורא על נושא כללי, ולא מחפש עורך דין באותו רגע. הערך מגיע בשלושה מקומות אחרים:

• עמוד ״פרסומים״ באתר. כלל 3(ב)(15) מתיר לציין מאמרים שעורך הדין חיבר. רשימה של מאמרים בעיתונים מוכרים בעמוד של עורך הדין עונה לשאלה של לקוח שבודק את השם לפני שהוא מתקשר.
• חיפוש של שם המשרד. מי שמחפש את שם עורך הדין בגוגל ומוצא מאמר שלו בעיתון מקבל אישור ממקור חיצוני. זה החלק של המוניטין שמופיע בחיפושי שם, ואת הבדיקה שלו פירטנו בעמוד על מיתוג לעורכי דין.
• מקור לעיתונאים. עורך דין שפרסם מאמר טוב בנושא מסוים הוא שם שעיתונאים חוזרים אליו כשהנושא עולה שוב. כך מגיעים ראיונות, שגם הם מותרים בלי סימון לפי 3(י)(1) כשלא שולם עליהם.

במדור דעות עובד משהו אחר ממה שעובד באתר. מדור דעות מחפש טענה אחת ברורה על נושא שעל סדר היום, ולא סקירה של החוק. ״חוק חדש שנכנס לתוקף פוגע בהורים עצמאיים, והנה למה״ הוא מאמר דעה. ״מה אומר החוק על מזונות ילדים״ הוא מאמר לאתר. אותו עורך דין יכול לכתוב את שניהם על אותו נושא, וכדאי שיעשה זאת, כי מאמר הדעה מושך תשומת לב והמאמר באתר עונה למי שהתעניין.

כמה כללים שומרים על המאמר בצד הבטוח. לא מביאים פרטים מתיק של לקוח, גם בלי שם, בגלל כלל 19 לכללי האתיקה. לא כותבים על ״אחוזי הצלחה״, כי בהחלטה 83/24 ועדת האתיקה קבעה שתיאור כזה אינו משקף את השירות המקצועי שניתן בפועל ועלול להטעות. לא מבקשים מהעורך להוסיף קישור עם טקסט מסוים, כי Google מונה טקסט עוגן מותאם במאמרים שמופצים באתרים אחרים בין דוגמאות הספאם. אם העיתון מוסיף קישור לאתר המשרד מעצמו, מצוין. אם לא, המאמר עדיין שווה את הזמן בגלל השם.

כתבי עת מקצועיים ואקדמיים

כתב עת משפטי הוא הערוץ עם הקהל הקטן ביותר והסמכות הגבוהה ביותר. בחלק מכתבי העת המאמרים עוברים שיפוט. למשל, על ״משפט, חברה ותרבות״, כתב העת של הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב, כתוב שהמאמרים עוברים הליך שיפוט אקדמי חיצוני לפני פרסומם. זה תהליך ארוך, והוא מתאים לעורך דין שיש לו טיעון מקצועי חדש ולא רק הסבר של המצב הקיים.

הקהל של כתב עת הוא עורכי דין אחרים, שופטים, אנשי אקדמיה וחוקרים של מדריכי דירוג. לקוח פרטי שמתגרש לא יקרא אותו. לכן הערך הוא עקיף, ויש לו שלושה מסלולים:

1. הפניות מעמיתים. עורך דין שקרא מאמר טוב בתחום שאינו שלו זוכר את השם כשלקוח שואל אותו על התחום.
2. מדריכי דירוג. מאמרים מקצועיים הם חומר שאפשר לציין בהגשה לדירוג, ובעמוד על דירוג עורכי דין הסברנו מה כל מדריך מבקש מהמשרד ואיך מתכוננים.
3. תיבת הכותב ועמוד הפרסומים. לפי כלל 3(ב)(15) מותר לציין את המאמר בכל פרסומת. משפט אחד בעמוד של עורך הדין, עם שם כתב העת והשנה, מוסיף אמינות לכל העמוד.

אם המטרה היא פניות של לקוחות פרטיים בחודשים הקרובים, כתב עת הוא לא המקום להתחיל. אם המטרה היא לבנות שם בתחום מסחרי, מול יועצים משפטיים בחברות או מול משרדים אחרים שמפנים תיקים, מאמר אחד בשנה בכתב עת שווה יותר מעשרה פוסטים. משרדים שעובדים מול עסקים בדרך כלל מפרסמים את התקציר גם בלינקדאין, ואת הדרך לעשות זאת בלי לערבב פרסום אישי ומקצועי הסברנו במדריך על לינקדאין לעורכי דין.

האתר של המשרד, המקום שבו המאמר נשאר שלכם

כל מאמר שהמשרד כותב צריך בית באתר של המשרד, גם אם הוא נכתב בשביל עיתון או פורטל. יש לזה ארבע סיבות מעשיות. באתר הטופס הוא שלכם, והפנייה מגיעה ישירות בלי מתווך. באתר אפשר לקשר מהמאמר לעמוד התחום הרלוונטי, וכך קורא שהתעניין בשאלה אחת מגיע לעמוד שמסביר מה המשרד עושה. באתר אתם שולטים בכתובת, ואף אחד לא ימחק את המאמר. והאתר הוא מה שגוגל ומנועי AI מקשרים לשם המשרד.

Google כותבת שכדי שעמוד יופיע כקישור תומך ב־AI Overviews או ב־AI Mode, הוא צריך להיות מאונדקס וזכאי להופיע בחיפוש עם קטע תיאור, ושאין דרישות נוספות או אופטימיזציה מיוחדת. כלומר, מאמר באתר שגוגל מאנדקס הוא מועמד לציטוט בדיוק כמו מאמר בפורטל. Google גם שואלת בהנחיות שלה על תוכן מועיל אם בעמודים יש שורת כותב כשהיא צפויה, ואם היא מובילה למידע נוסף על הכותב ועל התחומים שהוא כותב עליהם. לכן כל מאמר באתר נושא את שם עורך הדין שכתב אותו, עם קישור לעמוד שלו.

השאלה הטכנית החשובה היא מה עושים כשאותו מאמר מתפרסם גם בחוץ. ב־Google Search Central ענו על כך בשעות הייעוץ של יוני 2023. אם תוכן מופץ בסינדיקציה ולא רוצים שהגרסאות המופצות יופיעו בחיפוש, Google ממליצה שבגרסאות המופצות יהיה תג noindex, שחוסם אותן מהחיפוש ומשאיר אותן נגישות לקוראים. Google גם כתבה שם שתג canonical הוא רמז ולא הוראה. במשרד עורכי דין זה מתורגם לכלל עבודה פשוט:

מאמר באתר לא יכול להיות אחד מתוך מאות מאמרים דומים. מדיניות הספאם של Google מגדירה תוכן בהיקף גדול כמצב שבו נוצרים עמודים רבים בעיקר כדי לתמרן את הדירוג, ומשרד שמפרסם עשרות מאמרים קצרים שנכתבו בתבנית אחת נכנס לסיכון הזה. את ההחלטה מתי מאמר מצדיק עמוד נפרד ומתי עדיף להרחיב עמוד תחום קיים פירטנו במדריך על בלוג לעורך דין, ואת המבנה של עמוד שמביא פניות במדריך על כתיבת תוכן לאתר עורכי דין.

מה כל ערוץ מביא, קישורים, סמכות, ציטוטים ופניות

כדי להחליט איפה להשקיע את השעות, כדאי להפריד בין ארבעה סוגי תמורה. הם לא מגיעים יחד, ולכל ערוץ יש אחד או שניים שהוא חזק בהם. הטבלה מבוססת על הכללים של Google ושל הלשכה שתוארו למעלה, ועל מה שהפורטלים כותבים על עצמם. אין לנו מספרים שמשווים בין הערוצים ברמת השוק, ולכן הדירוג כאן הוא איכותי:

ההבחנה בין ״ציטוט ב־AI״ לבין ״פנייה״ חשובה. מנוע AI שמצטט מאמר שלכם יכול לענות ללקוח בלי שהלקוח ייכנס לאתר. זה עדיין שווה משהו, כי השם שלכם מופיע בתשובה, אבל צריך למדוד את זה בנפרד. את השיטה לבדוק אם המאמרים מצוטטים, עם שאלות קבועות שמריצים כל חודש, פירטנו במדריך על מדידת נראות ב־AI, ואת הדרך שבה ChatGPT בוחר מקורות כשמבקשים ממנו עורך דין בעמוד איך ChatGPT בוחר עורך דין. השירות שלנו בתחום הזה מתואר בעמוד על נראות בתשובות של ChatGPT ו־Gemini.

מאמר אחד, שישה ערוצים

מאמר טוב לוקח כמה שעות של עורך דין. כדי שהשעות האלה יחזירו את עצמן, אותו תוכן יוצא בכמה צורות, כשכל צורה מותאמת לערוץ ולכללים שלו. זה הסדר שאנחנו ממליצים עליו:

שלב 4 הוא השלב עם הסיכון המשפטי הגבוה ביותר. כלל 3(יג) מתיר לשלוח מידעון רק לרשימת תפוצה של לקוחות שביקשו זאת ושל אחרים שביקשו זאת. סעיף 30א לחוק התקשורת דורש הסכמה מפורשת מראש להודעה פרסומית, ומאפשר לבית המשפט לפסוק פיצוי של עד 1,000 שקל לכל הודעה בלי הוכחת נזק. מאמר שנשלח לכל אנשי הקשר בטלפון של השותף הוא בדיוק המצב שהחוק מכוון אליו. את בניית הרשימה פירטנו בעמוד על ניוזלטר למשרד עורכי דין, ואת הגבולות בעמוד על חוק הספאם.

לשלב 5 לא צריך צילום מקצועי. מספיק עורך דין שמסביר מול טלפון את הנקודה האחת שהכי הפתיעה אותו כשכתב את המאמר. את הכללים לגבי כתוביות, אורך ומדידה פירטנו במדריך על וידאו קצר לעורכי דין. שלב 6 פותח קהל אחר לגמרי, רואי חשבון, מנהלי משאבי אנוש או קבוצות קהילתיות, ואת הגבולות על פנייה ללקוחות אחרי הרצאה תמצאו בעמוד על הרצאות וכנסים לעורכי דין. משרד שרוצה להמשיך את אותו נושא לפורמט ארוך יותר ימצא את ההנחיות בעמוד על פודקאסט ויוטיוב.

כמה עולה מאמר אחד, חישוב לדוגמה

העלות העיקרית של מאמר היא לא הפרסום אלא הזמן של עורך הדין. גם כשכותב חיצוני או כלי AI מנסחים את הטיוטה, עורך הדין צריך לתת את התוכן המקצועי ולבדוק את הנוסח. לפי סעיף 29 לגילוי הדעת של הלשכה על בינה מלאכותית, מוטלת על עורך הדין חובה לאמת כל תוצר של AI לפני שהוא מסתמך עליו, ולפי סעיף 31 האחריות לתוכן רובצת עליו בלבד. את תהליך העבודה עם כלי כתיבה פירטנו בעמוד כתיבת תוכן עם AI לעורכי דין.

החישוב הבא הוא דוגמה. המספרים של השעות ושל שווי השעה הם הנחות שבחרנו כדי להראות את השיטה, ולא נתוני שוק. הציבו את המספרים של המשרד שלכם:

כדי להבין מה ₪1,800 האלה צריכים להחזיר, אפשר להשוות לעלות של פרסום ממומן. לפי מדד הבנצ׳מרק של BoostIt, בענף משפט, נוטריונים ואזרחות העלות החציונית לקליק בקמפייני חיפוש היא ₪16.4, לעומת ₪8.7 בכלל הענפים, והעלות החציונית לפנייה היא ₪108, לעומת ₪105 בכלל הענפים. המדד מבוסס על חשבונות של לקוחות הסוכנות, והוא חציון ולא מחיר מובטח.

עכשיו החשבון. נניח, כדוגמה, שמאמר באתר מביא 100 כניסות בחודש מחיפוש אורגני. לקנות 100 קליקים במחיר החציוני של הענף היה עולה 100 × ₪16.4 = ₪1,640 בחודש. אם המאמר מביא, שוב כדוגמה, שתי פניות בחודש, אז לפי העלות החציונית לפנייה הן שוות 2 × ₪108 = ₪216 בחודש, כלומר ₪2,592 בשנה. במצב כזה המאמר מחזיר את ₪1,800 של זמן עורך הדין אחרי ₪1,800 ÷ ₪216, בערך 8.3 חודשים, ומשם כל חודש הוא רווח. שתי הסתייגויות. כניסה אורגנית למאמר שעונה על שאלה כללית שווה פחות מקליק על מודעה של מי שמחפש עורך דין, ולכן הכפל ב־₪16.4 הוא גבול עליון. ומאמר שלא מביא אף כניסה לא מחזיר כלום, ולכן בוחרים נושא לפי מה שאנשים מחפשים, כפי שתיארנו במדריך על מחקר מילות מפתח.

מאמר דעה בעיתון לא נכנס לחשבון הזה, כי הוא כמעט לא מביא פניות ישירות. הוא נמדד אחרת, לפי השאלה אם חיפושים של שם המשרד עלו בחודש שאחרי הפרסום. כתבה ממומנת נמדדת לפי מה ששולם עליה מול מספר הפניות שהגיעו ממנה, ולכן צריך קישור עם פרמטר מעקב כדי לדעת מאיפה הגיעו. את המדידה של שיחות, טפסים ווואטסאפ לפי מקור פירטנו במדריך על מעקב המרות לעורכי דין.

סודיות, פרטי לקוחות ותיבת הכותב

כל מאמר טוב נשען על ניסיון, והניסיון של עורך דין בא מתיקים. כאן נמצא הסיכון הגדול ביותר בכתיבת מאמרים. כלל 19 לכללי האתיקה קובע שעורך דין ישמור בסוד כל דבר שהובא לידיעתו בידי לקוח או מטעמו, אלא אם הלקוח הסכים במפורש אחרת. השמטת השם לא מספיקה כשהפרטים האחרים מזהים, ובתחומים כמו דיני משפחה, ירושה או פלילים, פרט אחד כמו עיר ומקצוע יכול להספיק.

יש שלוש דרכים בטוחות להביא ניסיון למאמר:

• פסק דין שפורסם. כותבים על ההכרעה ועל מה שהיא משנה, בלי לרמוז אם המשרד היה מעורב ואיך. את הכללים לכתיבה על פסיקה פירטנו במדריך על פסקי דין כתוכן שיווקי.
• תרחיש כללי. ״זוג שבבעלותו דירה שנרשמה על שם אחד מבני הזוג לפני הנישואים״ הוא תרחיש שמתאר מאות תיקים ולא תיק אחד.
• הסכמה בכתב. אם רוצים להזכיר לקוח בשמו באתר, כלל 3(ט) מחייב הצהרה בכתב שהלקוח הבין שהוא חופשי לסרב ושהשירות לא הותנה בכך, עם מקום הפרסום ומשכו. לגבי תמונה של עורך הדין עם הלקוח, כלל 3(ה) קובע דרישה דומה. את הנוסח של טופס הסכמה פירטנו בעמוד על פרסום המלצות לקוחות.

גם כשכלי AI עוזר בכתיבה, הסודיות לא משתנה. סעיף 16.2 לגילוי הדעת של הלשכה קובע שעל עורך הדין להגן על מידע של לקוח, על מידע חסוי ועל מידע אישי בכל שימוש במערכות בינה מלאכותית. מי שמזין לכלי תיאור של תיק כדי ״לקבל רעיון למאמר״ מעביר מידע של לקוח לספק חיצוני. את הגבולות פירטנו בעמוד על בינה מלאכותית במשרד עורכי דין.

תיבת ״על הכותב״ בסוף המאמר היא פרסומת לכל דבר, ולכן היא כפופה לרשימה בכלל 3(ב). זה מה שמותר לכלול בה:

• שם, ודבר היותו עורך דין, ונוטריון אם הוא נוטריון
• תארים אקדמיים או הכשרה כמגשר
• תחומי העיסוק של עורך הדין ושל המשרד, ומועד ההסמכה
• השפות שהוא דובר
• ספרים, מאמרים ועבודות מחקר שחיבר, משרות הוראה ותפקידים בלשכה או בארגונים משפטיים
• כתובת המשרד ודרכי ההתקשרות, כולל האתר
• דירוג במדריך דירוג, לפי כלל 3(יא), בלי ליצור רושם מטעה. לפי הקריאה שלנו, עם שם המדריך, השנה והתחום

מה שלא נכנס לתיבה הוא הבטחה לתוצאה, ״אחוזי הצלחה״ ותיאור כמו ״מספר אחת״ או ״המשרד הגדול בתחום״ בלי בסיס. כל אלה נבחנים לפי כלל 2א והחלטה 83/24. שכר הטרחה של המשרד גם הוא לא נכנס לפסקת ההנעה לפעולה, כי כלל 3(ב)(14) מתיר מלל חופשי שמציע שירות משפטי רק אם אין בו כל התייחסות לשכר הטרחה. מאמר שמסביר את המסגרת המשפטית של שכר טרחה בתחום מסוים הוא שאלה אחרת, ואותה פירטנו בעמוד שכר טרחה בשיווק משרד עורכי דין.

טעויות שכדאי לבדוק לפני כל פרסום

כל אחת מהטעויות האלה נוגעת לכלל או להנחיה שתוארו למעלה:

• כתבה בתשלום בלי המילה ״פרסומת״. סימון כמו ״בשיתוף״ במקום מה שכלל 3(י)(2) דורש, או בלי סימון בכלל.
• מודעה ליד המאמר. חבילה שכוללת כתבה ובאנר של המשרד באותו עמוד, בניגוד להכרעה שטאוסיג תיאר.
• תיק של לקוח במאמר. ״לקוחה שלנו מרמת השרון, אם לשלושה, רופאה״ מזהה אדם גם בלי שם, בניגוד לכלל 19.
• אותו טקסט בשלושה אתרים. המאמר המלא באתר, בפורטל ובאתר חדשות, וגוגל עלול לבחור להציג גרסה של אתר אחר. אז הכניסות הולכות לשם ולא לאתר שלכם.
• מאמר אורח באתר המשרד. יועץ משכנתאות או שמאי שכותב ״מאמר״ באתר של המשרד עם קישור לעסק שלו. לפי הקריאה שלנו, זו פרסומת של אחר באתר עורך דין, שכלל 3(ח) אוסר.
• קישורים שנקנו כמאמרים. הצעה ל״עשרים מאמרים באתרים שונים עם קישור לאתר שלכם״. Google מונה את זה בין דוגמאות הספאם, ואת הדרך לזהות הצעה כזו פירטנו במדריך על קישורים לאתר עורך דין.
• שליחה לכל אנשי הקשר. מאמר שיוצא במייל או בוואטסאפ לכל מי שבטלפון, בניגוד לכלל 3(יג) ולסעיף 30א.
• אין עותק. מאמר שירד מפורטל או מאתר חדשות ואין לו צילום, בניגוד לכלל 3א שדורש לשמור עותק שלוש שנים מיום הפסקת הפרסומת.
• טיוטה שלא נקראה. מאמר שסוכנות או כלי AI כתבו ועלה בלי שעורך הדין קרא אותו. החלטה 361/2024 קבעה שהאחריות לא עוברת לחברת הפרסום.
• מאמר בלי עמוד המשך. קורא שהתעניין במאמר בעיתון מחפש את שם המשרד ומגיע לאתר שאין בו שום דבר על הנושא. כל מאמר בחוץ צריך עמוד באתר שאפשר לקשר אליו.

תוכנית ל־90 יום למשרד שמתחיל לפרסם

התוכנית בנויה למשרד בוטיק שעוסק בתחום פרטי, כמו דיני משפחה או נזיקין, ושעד היום לא פרסם מאמרים. היא מניחה שלוש שעות של עורך דין לכל מאמר, כמו בחישוב לדוגמה למעלה.

שלושה מאמרים ברבעון זה קצב שמשרד קטן יכול להחזיק. בקצב כזה, אחרי שנה יש באתר שנים עשר מאמרים שעונים על השאלות האמיתיות של הלקוחות, ובכל אחד מהם קישור לעמוד התחום. זה בסיס שעליו אפשר לבנות את שאר המוניטין, מהדירוג ועד ההרצאות.

איך Reboost עובדת עם מאמרים

אנחנו עובדים רק עם משרדי עורכי דין, בריטיינר חודשי של ₪3,000 עד ₪7,000, ולא בתשלום לפי פנייה. מאמרים הם חלק מהעבודה על האתר ועל הנראות, ולא מוצר נפרד. אנחנו בוחרים נושאים לפי מה שלקוחות מחפשים, מראיינים את עורך הדין, כותבים טיוטה ומגישים אותה לאישור. שום דבר לא מתפרסם בשם המשרד בלי שעורך הדין קרא ואישר אותו, וכל פרסום או מודעה יוצאים בשם המשרד. בדוח החודשי אתם רואים כמה פניות חדשות הגיעו, ומאיזה עמוד, כולל מהמאמרים.

לא נעבוד עם שני משרדים מתחרים באותו תחום ובאותה עיר, כך שהנושאים שבחרנו בשבילכם לא ייכתבו גם למשרד שמולכם. את העבודה על התוכן באתר תיארנו בעמוד קידום אתרים לעורכי דין. אם אתם רוצים לדעת קודם איפה הפניות נעצרות היום, מהכניסה לאתר ועד הפגישה, אפשר להתחיל בבדיקת משפך הפניות, בדיקה במחיר קבוע שמקוזזת מהחודש הראשון אם ממשיכים לעבוד יחד.

המידע בעמוד הזה כללי ואינו ייעוץ משפטי או חוות דעת אתית. ציטוט הכללים מבוסס על הנוסח המלא של כללי לשכת עורכי הדין (פרסומת) כפי שנקרא ב־26.10.2026. במקומות שבהם כתבנו ״לפי הקריאה שלנו״ מדובר בפרשנות שלנו ולא בהכרעה של ועדת האתיקה, ובמקרה ספק כדאי לפנות לוועדת האתיקה של המחוז לפני הפרסום. הדוגמאות לחישוב עלות מסומנות כדוגמאות, והמספרים בהן אינם מחירי שוק.

מקורות

• כללי לשכת עורכי הדין (פרסומת), התשס״א 2001, כללים 2א, 3(א), 3(ב), 3(ג), 3(ו), 3(ח), 3(ט), 3(י), 3(יא), 3(יב), 3(יג) ו־3א (נוסח מלא, נקרא 26.10.2026)
• כללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשמ״ו 1986, כלל 19 שמירת סודיות
• חוק לשכת עורכי הדין, התשכ״א 1961, סעיפים 56 ו־58
• מיכאל טאוסיג, על המותר והאסור בפרסומת של עורכי דין, עלון אתיקה גיליון 54
• לשכת עורכי הדין, עלון אתיקה מקצועית גיליון 77, החלטה 83/24 על ״אחוזי הצלחה״
• לשכת עורכי הדין, עלון אתיקה מקצועית גיליון 78, החלטה 361/2024 על אחריות לפרסום שניסחה חברת פרסום
• לשכת עורכי הדין, גילוי דעת עדכני את/60/24, שימוש בבינה מלאכותית בעבודת עורכי הדין, סעיפים 16.2, 29 ו־31
• חוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ״ב 1982, סעיף 30א
• חוק הגנת הפרטיות, התשמ״א 1981 (תיקון 13 בתוקף מ־14.8.2025)
• Google Search Central, מדיניות הספאם (קישורים בתשלום, כתבות שיווקיות, ניצול מוניטין של אתר)
• Google Search Central, סימון קישורים יוצאים (sponsored, ugc, nofollow)
• Google Search Central, שעות ייעוץ יוני 2023, תוכן בסינדיקציה ו־noindex
• Google Search Central, תכונות AI בחיפוש והאתר שלכם
• Google Search Central, יצירת תוכן מועיל שמיועד לאנשים
• din.co.il, עמוד הפרסום לעורכי דין (נבדק 26.10.2026)
• המכלול, משפט, חברה ותרבות (כתב העת של הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב)
• הנהלת בתי המשפט, נתוני עורכי דין פעילים, אוגוסט 2025 (דרך topdin.co.il)
• BoostIt, מדד הבנצ׳מרק של Google Ads בישראל
• Google, השלמה אוטומטית לחיפוש ״פרסום מאמר״ (26.10.2026)
• Google, השלמה אוטומטית לחיפוש ״פרסום מאמרים״ (26.10.2026)
• Google, השלמה אוטומטית לחיפוש ״מאמר דעה״ (26.10.2026)
• Google, השלמה אוטומטית לחיפוש ״כתבה ממומנת״ (26.10.2026)
• Google, השלמה אוטומטית לחיפוש ״פרסום כתבה״ (26.10.2026)

צוות Reboost · עודכן לאחרונה ב־26.10.2026