דילוג לתוכן הראשי
Reboost

איסור פרסום בהליכים פליליים, מה מותר למשרד פלילי לפרסם

איסור פרסום בהליכים פליליים הוא לא איסור אחד אלא לפחות שבעה, וכל אחד מגן על אדם אחר. שם החשוד, קטין, מתלוננת בעבירת מין, דיון בדלתיים סגורות, צו של בית המשפט ועניין שעוד תלוי ועומד. חלק מהאיסורים נופלים כשהמוגן מסכים בכתב, וחלק לא נופלים גם בהסכמה, ולכן משרד שמפרסם תוכן על תיקים צריך לדעת איזה איסור חל על כל פרט.

העמוד הזה הוא חלק מכללי אתיקה בפרסום לעורכי דין, ומשלים את העמודים על שיווק לעורכי דין פליליים ועל משרדי צווארון לבן. העמוד המקביל לדיני משפחה הוא איסור פרסום בדיני משפחה. כאן אנחנו מרכזים את האיסורים שחלים על תיקים פליליים, משווים ביניהם, ומראים איך הם משתנים בין משפט פלילי רגיל, צווארון לבן, בתי הדין הצבאיים ותיקי תעבורה.

בדיני משפחה השאלה פשוטה יחסית, כי כמעט כל הדיון סגור. בפלילי הדיון פתוח לציבור, ודווקא בגלל זה משרדים נוטים לחשוב שמותר לספר הכול. בפועל, תיק פלילי אחד יכול להכיל חשוד שעוד לא הוגש נגדו כתב אישום, מתלוננת בעבירת מין, עד קטין וצו איסור פרסום על פרטי החקירה, וכל אחד מהם מוגן בסעיף אחר, עם עונש אחר וכלל אחר לגבי הסכמה.

שבעה איסורים בטבלה אחת

הטבלה היא מפת העבודה של העמוד. כל שורה היא איסור שעומד בפני עצמו, וכל אחד מהם יכול לחול על אותו פוסט. העמודה החשובה לשיווק היא הרביעית, כי היא עונה על השאלה שמשרדים שואלים הכי הרבה, ״אבל הלקוח הסכים״.

האיסור את מי הוא מגן מתי הוא חל הסכמה מתירה? עונש מקור
שם חשוד לפני כתב אישום החשוד 48 שעות מההתייצבות לחקירה או עד סוף הדיון הראשון לפני שופט, המוקדם כן, בכתב, של החשוד או בא כוחו מאסר שישה חודשים חוק בתי המשפט, סעיף 70(ד1)
צו על שם חשוד או פרטי חקירה החשוד או החקירה עד הגשת כתב אישום, אלא אם נקבע אחרת לא, רק בית המשפט מאסר שישה חודשים סעיפים 70(ה) ו־70(ה1)
צו איסור פרסום כללי בעל דין, עד או אדם שהוזכר בדיון לפי הצו לא, רק בית המשפט מאסר שישה חודשים סעיף 70(ד)
דיון בדלתיים סגורות מי שבית המשפט סגר את הדיון בשבילו מהדיון והלאה לא, רק בית המשפט מאסר שישה חודשים סעיפים 68(ב) ו־70(א)
זיהוי נפגע או מתלונן בעבירת מין המתלונן תמיד כן, הסכמה בכתב של הנפגע מאסר שנה חוק העונשין, סעיף 352
זיהוי קטין בהקשר של הליך או עבירה הקטין תמיד לא, גם לא של הקטין או ההורה מאסר שנה או קנס חוק הנוער (טיפול והשגחה), סעיף 24
פרסום על עניין תלוי ועומד במטרה להשפיע ההליך עצמו מבקשת מעצר או כתב אישום ועד סוף ההליכים לא רלוונטי מאסר שנה חוק בתי המשפט, סעיף 71

שני איסורים נוספים לא נכנסו לטבלה, כי הם חלים על תמונות ולא על מידע. סעיף 70(ב)(1) אוסר לצלם באולם בית משפט או לפרסם תצלום כזה בלי רשות, וסעיף 70(ב1) אוסר לפרסם צילום שמזהה חשוד עצור לפני כתב אישום, שצולם ״בין כותלי בית המשפט״, גם מחוץ לאולם, אלא אם החשוד הסכים בכתב או שבית המשפט שוכנע שיש עניין ציבורי של ממש. המסדרון שליד אולם המעצרים הוא בדיוק המקום שבו סעיף 70(ב1) חל.

ומעל כל אלה יש את כללי האתיקה. כלל 19 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית) קובע שעורך דין ישמור בסוד ״כל דבר שיובא לידיעתו בידי לקוח או מטעמו״, זולת אם הלקוח הסכים במפורש אחרת. כלל 20 מחייב להעמיד את העובדים על חובת הסודיות. כלומר, גם כשאף אחד מהאיסורים שבטבלה לא חל, הסיפור של לקוח שייך ללקוח.

שם החשוד, 48 השעות והצווים

הנקודה הראשונה שבה תיק פלילי פוגש פרסום היא שם החשוד. סעיף 70(ד1)(1) לחוק בתי המשפט קובע ״לא יפרסם אדם שמו של חשוד שטרם הוגש נגדו כתב אישום, עד תום 48 שעות מהמועד שבו התייצב החשוד לחקירה או שהיה עליו להתייצב לחקירה, או עד סיומו של הדיון הראשון שהתקיים לפני שופט בעניינו, לפי המוקדם מביניהם״. שבתות ומועדים לא נספרים בשעות.

שלוש הגדרות בסעיף 70(ה2) קובעות את היקף האיסור:

  • ״חשוד״ הוא ״מי שנפתחה נגדו חקירה פלילית״. לא רק מי שנעצר.
  • ״רשות חוקרת״ היא משטרת ישראל ״או רשות חוקרת אחרת המוסמכת לחקור על פי דין״. השאלה אם רשות מסוימת עונה להגדרה תלויה בחוק שמסמיך אותה לחקור, ולא בדקנו כל רשות בנפרד.
  • ״שם של חשוד״ כולל ״כל פרט אחר שיש בו כדי לזהות את החשוד״. תפקיד, מקום עבודה, עיר ותמונה מטושטשת הם חלק מה״שם״.

סעיף 70(ד1)(2) מונה שלושה מקרים שבהם האיסור לא חל. בית המשפט התיר בגלל העניין הציבורי, אחרי שהחשוד קיבל הזדמנות לטעון. רשות חוקרת פרסמה כדי לאתר חשוד או להזהיר את הציבור, באישור קצין בכיר. או שהחשוד ״ביקש לפרסם את שמו או הסכים לפרסום שמו״, בכתב, בעצמו או דרך בא כוחו. המקרה השלישי הוא היחיד שהמשרד יכול להשפיע עליו, והוא דורש מסמך.

אחרי 48 השעות, האיסור האוטומטי נגמר, ומה שנשאר הוא צו. סעיף 70(ה) מאפשר לבית המשפט לאסור פרסום שם של חשוד או ״פרט אחר מפרטי החקירה״ אם הפרסום עלול לפגוע בחקירה. סעיף 70(ה1) מאפשר צו אם הפרסום ״עלול לגרום לחשוד נזק חמור״ ובית המשפט מעדיף את מניעת הנזק על העניין הציבורי. בשני המקרים הצו פוקע עם הגשת כתב האישום, אלא אם בית המשפט קבע אחרת. לפי סעיף 70א, בקשה לפי (ה1) מוגשת לבית משפט השלום באזור מגורי החשוד, ובחשוד עצור לבית המשפט שדן במעצר. לפי סעיף 70ד, איסור והתרה כאלה ניתנים לערעור בתוך שבעה ימים.

לשיווק יש לזה שתי השלכות:

  1. המשרד לא יודע לבד אם יש צו. צו לפי 70(ה) על פרטי חקירה יכול לחול על פרטים שנראים תמימים, כמו שם החברה או סוג העבירה. לכן כל פרסום שנוגע לתיק פתוח, גם בלי שם, עובר דרך עורך הדין שמנהל אותו.
  2. ההסכמה של החשוד לא מכסה אחרים. חשוד שמבקש שהמשרד יספר עליו מתיר את השם שלו, לא את השם של שותף לחקירה, של המתלוננת או של עד.

מתלוננים בעבירות מין, האיסור שהסכמה בכתב כן מתירה

סעיף 352(א) לחוק העונשין אוסר לפרסם ברבים ״שמו של אדם או של כל דבר שיש בו כדי לזהות אדם כמי שנפגע בעבירה או כמי שהתלונן כי הוא נפגע בעבירה לפי סימן זה״. הסימן הוא סימן ה׳ לפרק י׳, עבירות מין. הנוסח של הזיהוי זהה כמעט מילה במילה לזה של חוק הנוער. זיהוי ״בין על ידי כלל הציבור ובין על ידי סביבתו הקרובה״, ״או לרמוז על זיהויו״, כולל קול, דמות ״כולה או חלקה״, סביבה ודמויות קרובות. העונש הוא מאסר שנה.

ההבדל הגדול מחוק הנוער הוא בסעיף 352(ב). אין אחריות פלילית אם האדם שזהותו פורסמה ״נתן את הסכמתו בכתב לפרסום״, או אם בית המשפט התיר. כלומר, מתלוננת בגירה יכולה לבחור לספר את הסיפור שלה בשמה. סעיף 352(ג) מוסיף איסור על צילום של מתלונן תוך בילוש או הטרדה, כולל ״תוך המתנה לאותו אדם בבית המשפט או בתחנת משטרה״, בלי הסכמה מראש. הסכמה של קטין לצילום כזה ניתנת רק בפני בית המשפט.

גם הדיון עצמו נסגר לעתים קרובות. סעיף 68(ב)(5) לחוק בתי המשפט מאפשר לדון בדלתיים סגורות ״לשם הגנה על ענינו של מתלונן או נאשם בעבירת מין״, ומה שנאמר בדיון כזה מוגן בסעיף 70(א) גם כשהזהות כבר ידועה.

מה זה אומר לשני סוגי משרדים:

  • משרד הגנה. מבחינת השיווק, המתלוננת לא קיימת. לא שם, לא גיל, לא מקום עבודה, לא הקשר שלה לנאשם ולא ״גרסה שקרסה בחקירה הנגדית״. משפט כמו ״הוכחנו שהמתלוננת, עובדת בסניף שבו עבד הלקוח, המציאה את הסיפור״ מזהה אותה בסביבה הקרובה, וגם מייחס לה התנהגות.
  • משרד שמלווה נפגעות עבירה. כאן ההסכמה בכתב של נפגעת בגירה מתירה פרסום לפי 352(ב). היא לא מתירה את מה שנאמר בדיון סגור, ולא פרטים שיזהו קטינים במשפחה. בהחלטה 252/24, שמתוארת בהמשך, עורכת הדין טענה שמרשתה התראיינה בעילום שם ובעיוות קול, וזה לא עזר, כי התוכן היה מתוך הליך סגור.

קטינים, כשהסכמה לא מתירה כלום

סעיף 70(ג) לחוק בתי המשפט אוסר פרסום בעניינו של קטין כאמור בסעיף 24(א)(1) לחוק הנוער (טיפול והשגחה), וסעיף 24 עצמו קובע מאסר שנה או קנס. הסעיף מונה נסיבות שבהן אסור לפרסם פרט שעשוי לזהות קטין. בדיני משפחה הרלוונטיות הן בעיקר בית משפט, עובד סוציאלי ומצב נפשי. בפלילי הרשימה ארוכה יותר:

  • (א) ״הקטין הובא בפני בית משפט״.
  • (ד) ״דבר שיש בו כדי לייחס לקטין עבירה או שחיתות מידות״.
  • (ה) ״הקטין הוא בן משפחתו של אדם שמייחסים לו עבירה״. ״בן משפחתו״ מוגדר בסעיף 24(א1) כילדו, אחיו, אחותו, נכדו או נכדתו.
  • (ו) נעברה בקטין עבירת מין, אלימות או התעללות, ״למעט לעניין קטין שהוא נפגע תאונת דרכים״.
  • (ו1) ״הקטין חשוד, נאשם או עד במשפט פלילי״ בעבירות שהסעיף מונה.

הסעיף שמשרדים פליליים מפספסים הוא (ה). לקוח בגיר שנאשם בעבירה מותר לפעמים לזיהוי, למשל אחרי כתב אישום ובלי צו. הילדים שלו לא. סטורי של עורך הדין עם הלקוח ״ביום הכי חשוב לו״, שבו מופיעה גם הבת שלו, מזהה קטינה כבת משפחה של אדם שמייחסים לו עבירה. הסעיף עצמו מבהיר ש״אין בכך כדי למנוע פרסום דמותו של בגיר שמייחסים לו עבירה״, כלומר הבעיה היא הילדה ולא הלקוח.

סעיף 24(ב) סוגר את הדלת להסכמה. ״אין נפקא מינה, אם הקטין או האחראי עליו הסכים לפרסום או לא הסכים״. סעיף 24א מתיר רק פרסום שבית המשפט התיר, ופרסום של המשטרה לצורכי חקירה או חיפוש.

גם הדיון של קטין סגור. סעיף 9 לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול) קובע ״בית משפט לנוער ידון בדלתיים סגורות״, וסעיף 68(ה)(2) לחוק בתי המשפט מחיל דלתיים סגורות גם על בית המשפט העליון בערעור על בית משפט לנוער ועל ״בית משפט הדן במעצרו של קטין״. כל תיק של נאשם קטין נמצא, לכן, גם תחת סעיף 70(א) וגם תחת סעיף 24.

״תלוי ועומד״, ראיונות והופעות בתקשורת

סנגורים מתראיינים, וזה חלק לגיטימי מהמקצוע ומהשיווק. הסעיף שמגדיר את הגבול הוא 71 לחוק בתי המשפט. ״לא יפרסם אדם דבר על ענין פלילי התלוי ועומד בבית משפט במטרה להשפיע על מהלך המשפט או על תוצאותיו״, ו״ראייה מראש את ההשפעה האמורה כאפשרות קרובה לודאי כמוה כמטרה להשפיע״. העונש הוא מאסר שנה.

שלושה פרטים בסעיף:

  1. מתי. לפי סעיף 71(ב), העניין תלוי ועומד מרגע שהוגשה בקשה למעצר או כתב אישום, המוקדם מביניהם, ועד שהתובע החליט לא להגיש כתב אישום או עד סיום ההליכים.
  2. מה דרוש. מטרה להשפיע, או ראייה מראש שההשפעה קרובה לוודאי, ״והכל אם יש בפרסום כדי להשפיע״. הסבר כללי של ההליך לא עונה לזה. קמפיין שנועד ללחוץ על התביעה או על בית המשפט יכול לענות.
  3. החריג. לפי סעיף 71(ג), האיסור לא חל ״על פרסום ידיעה בתום לב על דבר שנאמר או שאירע בישיבה פומבית של בית משפט״. מה שנאמר בדיון פתוח מותר לדווח עליו. מה שנאמר בדיון סגור אסור לפי סעיף 70(א).

לא מצאנו כלל אתיקה מפורש שעוסק בהופעה של סנגור בתקשורת בזמן שתיק פתוח, ולא החלטה של ועדת האתיקה שקובעת גבול כללי. מה שמצאנו הוא מקרה אחד שמראה איך הדברים נבחנים. בהחלטה 252/24, בגיליון 79 של עלון האתיקה, בתי הדין הצבאיים התלוננו נגד עורכת דין שהתראיינה בטלוויזיה עם מרשתה, נפגעת עבירות מין ועדת תביעה. המרשה פירטה דברים שלטענתה אמרה שופטת בהליך גישור שהתנהל בדלתיים סגורות. עורכת הדין טענה שהסיקור עסק בתלונה ולא בהליך, ושהפרטים המזהים הוסתרו. הוועדה התייחסה רק לשאלת הפרסום מתוך הגישור, קבעה שעורך דין שמייצג צד בגישור מנוע מלפרסם מידע שהועלה בו, כתבה שחל ״איסור ברור ומוחלט על עו״ד לפרסם מידע מתוך דיון המתנהל בדלתיים סגורות״, והחליטה להעמיד את עורכת הדין לדין משמעתי. לפי הערת המערכת, ההליך עוד התנהל כשההחלטה פורסמה.

לכן אנחנו בונים הופעה בתקשורת סביב שלושה דברים מותרים. הסבר של ההליך, למשל מה זה שימוע לפני כתב אישום. זכויות החשוד, למשל מה מותר לו לא לענות בחקירה. ומה שנאמר בדיון פתוח, בדיוק כפי שנאמר. כל השאר נשאר בחוץ, ולפני כל ראיון בתיק פתוח עורך הדין בודק אם יש בו צו.

ההשוואה בין התחומים, פלילי, צווארון לבן, צבאי ותעבורה

כל ארבעת התחומים פליליים במהותם, אבל האיסורים נופלים עליהם אחרת. הטבלה מסכמת מה שונה בכל אחד מהם, ומתחתיה הפירוט.

נושא משפט פלילי צווארון לבן צבאי תעבורה
הערכאה בתי משפט השלום והמחוזי אותם בתי משפט, אחרי חקירה של המשטרה או של רשות אחרת בתי הדין הצבאיים שופט תעבורה, ובתי דין לתעבורה להפרות מינהליות
חוק איסור הפרסום חוק בתי המשפט, סעיפים 70 ו־71 אותו חוק חוק השיפוט הצבאי, סעיפים 324 ו־325 חוק בתי המשפט בהליך פלילי
האיסור שהכי עולה בשיווק שם חשוד וקטינים צו על פרטי חקירה לפי 70(ה) חשודים בעבירה אגב פעילות מבצעית חשוד בתאונה קטלנית
מתי הדיון נסגר עבירות מין, קטינים, עדים מאוימים סוד מסחרי, לפי 68(ב)(8) גם בשל ״פגיעה במשמעת הצבא״ לפי אותם עילות של 68(ב)
ייחוד לתוכן מאגר גדול של תיקים בפרסום עצמי של הלקוחות הסדרים מותנים שהתביעה מפרסמת בלי זיהוי פרוטוקול לא יוצא מבית הדין בלי רשות קטין נפגע תאונה לא מוגן לפי עילה (ו)

משפט פלילי

זה התחום שהטבלה הראשונה בעמוד נבנתה בשבילו. מה שמייחד אותו בשיווק הוא הנפח. משרד פלילי פעיל מטפל בעשרות תיקי מעצר בשנה, וכל אחד מהם הוא סיפור שאפשר לספר. רוב הלקוחות בשלב המעצר הם חשודים לפני כתב אישום, כך שבשבוע הראשון חלים עליהם 48 השעות של סעיף 70(ד1), ולעתים צו לפי 70(ה). העמוד על שיווק לעורכי דין פליליים מתאר את המשפך עצמו ואת הכללים על ביקורות וזמינות. כאן חשוב רק דבר אחד. התוכן שמביא פניות בפלילי הוא תשובות לשאלות על ההליך, ולא סיפורים על תיקים.

צווארון לבן

בתיקי צווארון לבן החשוד הוא לעתים קרובות אדם מוכר, החקירה מסוקרת, והשם שלו שווה כותרת. לכן הצווים כאן הם הכלל ולא החריג. צו לפי סעיף 70(ה) יכול לאסור ״פרט אחר מפרטי החקירה״, כמו שם החברה או סוג העסקה, וצו לפי 70(ה1) מגן על חשוד שהפרסום ״עלול לגרום לו נזק חמור״. עבור משרד, המשמעות היא שמאמר על ״חקירה שהתפרסמה השבוע ברשות ניירות ערך״ דורש בדיקה שהפרטים שבו פורסמו כדין, גם אם המשרד לא מעורב בתיק.

עוד ייחוד הוא הסדר מותנה. סעיף 67ח לחוק סדר הדין הפלילי מחייב את רשות התביעה לפרסם באתר שלה את דבר סגירת התיק בהסדר, את מהות העבירה ונסיבותיה, את העובדות שבהן הודה החשוד ואת תנאי ההסדר, בדרך ש״לא תזהה את החשוד או את נפגע העבירה״. זה מקור תוכן טוב למשרד, כי הוא מראה אילו תנאים התביעה מקבלת בעבירות מסוימות. הוא גם מלכודת, כי המשרד שייצג בהסדר יודע מי החשוד, ו״ייצגנו בהסדר הזה״ מזהה את מי שהחוק הקפיד לא לזהות. העמוד על שיווק למשרדי צווארון לבן מתאר את שאר הכללים, מהטופס הדיסקרטי ועד האיסור על שידול.

בתי הדין הצבאיים

סעיף 324 לחוק השיפוט הצבאי קובע שבית דין צבאי ידון בפומבי, ומאפשר לסגור את הדיון מאותן עילות של חוק בתי המשפט, ועוד אחת. ״מניעת פגיעה במשמעת הצבא, מטעמים מיוחדים שיירשמו״. סעיף 325 הוא המקביל לסעיף 70, עם כמה הבדלים שחשוב להכיר:

  • פרוטוקולים. סעיף 325(א) אוסר להוציא מבית הדין פרוטוקול, הכרעת דין או גזר דין ״אלא ברשות מאת בית הדין״. משרד שרוצה לכתוב מאמר על גזר דין צבאי צריך לוודא שהנוסח שבידיו פורסם כדין.
  • אחרי הדיון. לפי סעיף 325(ב), כשדיון סגור הסתיים, הרשות לפרסם נדרשת מנשיא בית הדין הצבאי לערעורים.
  • קטינים בעבירות מין. סעיף 325(ד) אוסר לפרסם שם, תמונה ומען של קטין שהוא נאשם, עד, מתלונן או ניזוק ״בדיון על עבירת מין״. בגיל השירות זה כולל מלש״בים וחיילים צעירים.
  • פעילות מבצעית. סעיף 325(ו3) אוסר לפרסם שם של חשוד או נאשם בעבירה ״שנעשתה אגב פעילות מבצעית וכחלק ממנה״, כל עוד לא הורשע בפסק דין חלוט, וגם אחרי זיכוי או ביטול כתב האישום. סעיף 70(ה3) לחוק בתי המשפט מחיל איסור מקביל על מי שעבר את העבירה כחייל וכבר אינו כפוף לחוק השיפוט הצבאי לגביה, ועל שוטרי משמר הגבול.
  • העונש. לפי סעיף 325(ז), מאסר שישה חודשים.

בתחום הצבאי הלקוח הוא לעתים קרובות חייל צעיר, והפונה הוא ההורה. הורה מרוצה ירצה לפעמים להודות לעורך הדין בפוסט, עם תמונה של הבן במדים. אם הבן היה חשוד בעבירה אגב פעילות מבצעית, שיתוף הפוסט בידי המשרד הוא פרסום שמו. את ההבדלים בשיווק, מהסנגוריה הצבאית ועד המשפך לתביעות נכות, פירטנו בעמוד על עורכי דין צבאיים.

תעבורה

רוב תיקי התעבורה הם דוחות, ובהם שאלת איסור הפרסום כמעט לא עולה. היא עולה בתיקים הפליליים של התחום, כמו תאונה קטלנית, נהיגה בשכרות או הפקרה. חשוד בתאונה קטלנית הוא ״מי שנפתחה נגדו חקירה פלילית״, ולכן חלים עליו 48 השעות של סעיף 70(ד1) והאפשרות לבקש צו לפי 70(ה1). נהג צעיר שהובא בפני בית משפט מוגן לפי סעיף 24(א)(1)(א) לחוק הנוער.

שתי נקודות ייחודיות לתעבורה:

  • קטינים שנפגעו בתאונה. סעיף 24(א)(1)(ו) לחוק הנוער מוציא מעילת ״נעברה בקטין עבירה״ קטין ״שהוא נפגע תאונת דרכים״. זה לא אומר שמותר לפרסם אותו. אם הוא עד בהליך, עילה (א) או (ו1) עשויה לחול, וכלל 19 חל תמיד על מה שהמשפחה סיפרה למשרד.
  • תובעי פיצויים על נזקי גוף. סעיף 70(ג1) לחוק בתי המשפט אוסר לפרסם שם או מספר זהות של בעל דין שתובע פיצויים בשל נזקי גוף, בלי הסכמתו לפני הפרסום או רשות בית המשפט. משרד שמטפל גם בצד הפלילי וגם בתביעת הנזיקין של אותה תאונה צריך הסכמה נפרדת.

לא בדקנו אם סעיף 70 חל על בתי הדין לתעבורה שדנים בהפרות מינהליות לפי חוק הפרות תעבורה מינהליות, ולכן לא כתבנו עליהם. את השוק עצמו, מהרפורמה ועד שיטת הניקוד, פירטנו בעמוד על שיווק עורכי דין בתעבורה.

סיפורי תיקים והמלצות, דוגמה לעבודה על טיוטה

סיפור תיק הוא התוכן שמשרד פלילי הכי רוצה לפרסם, כי הלקוח הבא רוצה לשמוע שמישהו כבר יצא מהמצב שבו הוא נמצא. הוא גם התוכן שבו כל האיסורים בעמוד נפגשים.

הטיוטה

הדוגמה בדויה. משרד קיבל מלקוח אישור בכתב לפרסם ״את הסיפור שלו״, והמנהל של הרשתות כתב כך.

צעיר בן 19 מנתניה, שעבד כמדריך בקייטנה, נחקר בחשד למעשה מגונה בחניכה בת 14. כבר בחקירה הוכחנו שהגרסה שלה לא מסתדרת עם המצלמות, ותוך שבוע התיק נסגר. אמא שלו כתבה לנו ״החזרתם לנו את הבן״. עוד זיכוי מלא של המשרד.

מה יש בטיוטה

  1. הלקוח כחשוד. גיל, עיר ומקום עבודה מזהים אותו. ההסכמה שלו בכתב מתירה את זה לפי סעיף 70(ד1)(2)(ג), בתנאי שאין צו. אבל השם שלו יקושר בחיפוש בגוגל לחשד לעבירת מין גם אחרי שהתיק נסגר, וקשה לראות לקוח שהיה מבין את זה ומסכים.
  2. המתלוננת. ״חניכה בת 14 בקייטנה בנתניה״ מזהה אותה בסביבה הקרובה. זה מפר את סעיף 352 לחוק העונשין, ובנוסף את סעיף 24(א)(1)(ו) לחוק הנוער, כי היא קטינה שלטענתה נעברה בה עבירת מין. ההסכמה של הלקוח לא רלוונטית, וגם הסכמה שלה או של הוריה לא הייתה מתירה לפי סעיף 24(ב).
  3. ייחוס התנהגות. ״הגרסה שלה לא מסתדרת״ הוא טענה על קטינה מזוהה. מעבר לאיסורי הפרסום, זה פתח לטענה של לשון הרע.
  4. פרטי החקירה. ״המצלמות״ הן פרט מהחקירה. אם היה צו לפי סעיף 70(ה), הוא עלול לחול עליו.
  5. ״זיכוי מלא״. תיק שנסגר לפני כתב אישום הוא לא זיכוי. זה פרסום שעלול להטעות לפי כלל 2א לכללי הפרסומת, ו״עוד זיכוי״ מושך לכיוון של ״אחוזי הצלחה״, שוועדת האתיקה ראתה בהם פרסום שעלול להטעות בהחלטה 83/24.
  6. הציטוט מהאם. ״החזרתם לנו את הבן״ הוא המלצה, והוא החלק היחיד שאפשר לשמור, בלי ההקשר של התיק.

מה נשאר אחרי עריכה

כשצעיר נחקר בחשד לעבירה בזמן עבודה עם ילדים, השאלות הראשונות של המשפחה הן אם הוא יכול לחזור לעבודה, מה מותר לו לומר למעסיק, ומה קורה אם התיק נסגר. בעמוד הזה עונים על שלוש השאלות, לפי השלבים של החקירה.

ולצד זה, בנפרד, המלצה של הורה על השירות בלי פרטי התיק. את התנאים לשם ולתמונה בהמלצה, ואת טופס ההסכמה, פירטנו בעמוד על הכללים לפרסום המלצות של לקוחות. בפלילי אנחנו מוסיפים לטופס משפט אחד. ״ידוע לי שהמשרד לא יפרסם פרט על מתלוננים, עדים, קטינים או פרטי חקירה, וכי פרסום שמי כפוף לכל צו שניתן בתיק״.

פוסטים, סטוריז וצילומים ליד האולם

ברשתות הטעויות קורות מהר, ולרוב בידי מי שלא עבר על התיק. הטבלה מרכזת את המקרים שחוזרים בתחומים הפליליים.

פוסט או סטורי מה הבעיה מה אפשר במקום
״יצאנו עכשיו מדיון מעצר, הלקוח משוחרר!״ עם תיוג של בית המשפט יום ושעה ובית משפט מזהים חשוד בתוך 48 השעות, לפי סעיף 70(ד1) פוסט כללי על מה קורה בדיון מעצר ראשון, שעולה ביום אחר
סלפי עם הלקוח העצור במסדרון סעיף 70(ב1) אוסר צילום שמזהה חשוד עצור ״בין כותלי בית המשפט״ בלי לקוחות, בלי מסדרונות
צילום מסך של כתבה עם שם החשוד ו״אנחנו מייצגים״ אם השם פורסם בניגוד לצו, השיתוף הוא פרסום חדש. גם אם הפרסום כדין, כלל 19 חל על עצם הייצוג לא לשתף כתבות על לקוחות בלי הסכמה מפורשת ובדיקה שאין צו
פוסט על ״תיק אונס שזיכינו בו״ עם פרטי הרקע זיהוי המתלוננת בסביבה הקרובה, סעיף 352 הסבר כללי על שלבי תיק בעבירת מין, בלי תיק מסוים
סטורי של הלקוח עם הילדים שלו אחרי השחרור קטין ״בן משפחתו של אדם שמייחסים לו עבירה״, סעיף 24(א)(1)(ה) בלי ילדים, גם כשההורה מבקש
״השופט אמר לתובעת משפט שלא תשכח״ מדיון של קטין בית משפט לנוער דן בדלתיים סגורות, סעיף 9, וסעיף 70(א) אותו רעיון כעצה כללית, בלי ייחוס לדיון
פוסט של הורה שמודה למשרד, עם הבן במדים, ושיתוף שלו אם הבן חשוד בעבירה אגב פעילות מבצעית, סעיף 325(ו3) לא לשתף. אפשר לענות להורה בהודעה פרטית
סרטון ״5 דברים שלא אומרים בחקירה במשטרה״ אין בעיה, כל עוד התשובה כללית זה התוכן שמביא פניות בפלילי

שני כללי עבודה שאנחנו מיישמים מעבר למה שהחוק מחייב:

  • אין פרסום ביום של מעצר. גם פוסט כללי לגמרי על דיוני מעצר, שעולה ביום שבו עורך הדין היה בדיון כזה, יכול להתפרש בעיני מי שמכיר את החשוד כרמז, ובתוך 48 השעות של סעיף 70(ד1).
  • מי שמפרסם מכיר את הסעיפים. כלל 20 מחייב להעמיד עובדים על חובת הסודיות. הדרכה קצרה על סעיפים 70, 71 ו־352 ועל סעיף 24 לחוק הנוער חוסכת את רוב הטעויות בטבלה.

תגובה לביקורות ברשת

ביקורת שלילית על משרד פלילי כמעט תמיד מתארת תיק. ״לא הוציא אותי מהמעצר״, ״הבטיח שלא יוגש כתב אישום״, ״לא הגיע לחקירה״. בפלילי יש לתשובה עניינית סיכון שאין בתחומים אחרים. אישור שהכותב היה לקוח בתיק מעצר מאשר שהוא היה חשוד. אם עוד לא הוגש נגדו כתב אישום, או שיש צו על שמו, התשובה של המשרד עלולה להיות הפרסום הראשון שמזהה אותו.

ההכחשה לא טובה יותר. משרד שמכחיש רק כשהכותב לא היה לקוח הופך כל שתיקה אחרת לאישור. לכן אנחנו משתמשים בתגובה אחת לכל ביקורת שמתארת הליך פלילי.

תודה שכתבת. אנחנו לא מתייחסים בפומבי לשאלה אם אדם מסוים פנה למשרד, ולא לפרטים של חקירות או הליכים, כי בפלילי גם המידע הזה שייך ללקוחות שלנו. אם פנית אלינו, נשמח לשוחח איתך ישירות בטלפון של המשרד.

את הנוסחים למקרים אחרים, ואת הדרך לבקש מגוגל להסיר ביקורת שמפרה את המדיניות שלה, פירטנו במדריך מענה לביקורת שלילית וחובת הסודיות.

פסקי דין והסדרים כתוכן

פסקי דין בפלילי הם תוכן שעונה על השאלה ״מה קיבלו אחרים במצב שלי״. יש שלושה מקורות, ולכל אחד כלל אחר.

המקור מה מותר מה בודקים
פסק דין או גזר דין שפורסם במאגר להסביר ולצטט מהנוסח המפורסם שהנוסח לא חסוי, שאין בו פרטי קטינים או מתלוננים, ושהמשרד לא מוסיף מידע מהתיק
הסדר מותנה שהתביעה פרסמה לפי סעיף 67ח להסביר את סוג ההסדר ואת התנאים לא לחבר לתיק של המשרד
גזר דין של בית דין צבאי רק נוסח שפורסם ברשות סעיף 325(א) על הוצאת פרוטוקול והכרעת דין
תיק שהמשרד ניהל ולא פורסם לא כותבים עליו כלל 19, ולרוב גם סעיף 70

הכלל שלנו זהה לזה שבדיני משפחה. מאמר על פסק דין פלילי נכתב רק מתוך הנוסח המפורסם, כאילו הכותב לא היה מעורב. אם המשרד ייצג באותו תיק, אנחנו לא מציינים זאת, כי ״ייצגנו״ יחד עם תיאור הנסיבות מצמצם את מעגל הזיהוי, ובמקרים רבים גם מייחס ללקוח את מה שהשופט כתב עליו. הדרך לבנות עמוד כזה מפורטת במדריך פסקי דין כתוכן שיווקי.

הדבקת פרטי תיק לכלי AI

עובד מדביק לכלי AI את סיכום החקירה או את כתב האישום ומבקש ״פוסט ללינקדאין על התיק בלי שמות״. יש כאן שתי בעיות, ושתיהן חמורות יותר בפלילי.

התוצר. כלי שמוריד שמות לא יודע מה נחשב ״פרט מזהה״ לפי סעיפים 70(ה2), 352 ו־24. הוא ישאיר גיל, עיר, מקום עבודה וקשר בין הצדדים, שהם בדיוק מה שמזהה בסביבה הקרובה. והוא לא יודע אם יש צו בתיק.

ההדבקה. גילוי הדעת של ועדת האתיקה הארצית, את/60/24, מגדיר ״מידע מוגבל״ כמידע שאינו פומבי ושיש לגביו חובה להגביל את חשיפתו, כולל מידע שמאפשר לזהות לקוח במישרין או בעקיפין, ומזהיר שהזנה של מידע כזה לכלי ״פתוח״ עלולה לפגוע בחיסיון. הנוסח המעודכן שלו, כפי שתיארנו בעמוד על שיווק למשרדים פליליים, קובע שברירת המחדל היא איסור להזין לכלי פתוח מידע לא פומבי של לקוח. חומר חקירה בתיק פלילי הוא מידע כזה בכל קריאה. בנוסף, לפי סעיף 3 לחוק הגנת הפרטיות, מידע על עברו הפלילי של אדם הוא מידע בעל רגישות מיוחדת.

לא מצאנו פסיקה שקובעת אם הזנה לכלי AI היא ״פרסום״ לפי סעיף 70. אין צורך להכריע בזה כדי לדעת שזה אסור לצורך שיווקי. מה כן אפשר לעשות עם AI בתוכן פלילי:

  • לבקש מבנה לעמוד הסבר, למשל ״מה קורה בשימוע לפני כתב אישום״, בלי פרט מתיק.
  • לתת לכלי את נוסח הסעיף או פסק דין שפורסם, ולבקש סיכום בשפה פשוטה, ואז לבדוק כל משפט מול המקור.
  • לבקש רשימת שאלות שחשודים ובני משפחה שואלים, כבסיס לעמוד שאלות ותשובות.

הנוהל המלא, כולל ההבדל בין כלי פתוח לסגור, מפורט בעמוד על בינה מלאכותית וסודיות הלקוח, ואת החובות על המאגר שבו נשמרות הפניות פירטנו בעמוד תיקון 13 לחוק הגנת הפרטיות.

טבלת החלטה לפני פרסום

הטבלה מסכמת את העמוד לפי סוג התוכן. ״מותר בתנאים״ אומר שהתוכן עצמו מותר, אבל צריך לבדוק את מה שבעמודה השלישית לפני שהוא עולה.

התוכן החלטה מה בודקים
הסבר כללי על הליך, זכות או חוק מותר כלל 2א, בלי הבטחה לתוצאה
״אנחנו מטפלים בתיקי מעצר וחקירות״ מותר תחומי עיסוק מותרים לפי כללי הפרסומת
המלצה של לקוח על השירות מותר בתנאים הסכמה בכתב לשם ולתמונה, בלי פרטי התיק
שם של לקוח חשוד לפני כתב אישום מותר בתנאים הסכמה בכתב לפי 70(ד1)(2)(ג), שאין צו, וכלל 19
כל פרט על מתלונן בעבירת מין אסור לסנגור סעיף 352, ולרוב גם 68(ב)(5) ו־70(א)
כל פרט שעשוי לזהות קטין, כולל ילדי הלקוח אסור, גם בהסכמה סעיף 24 לחוק הנוער, סעיף 70(ג)
פרטי חקירה בתיק פתוח אסור עד שבודקים צו לפי 70(ה) או 70(ה1)
מה שנאמר בדיון סגור או בגישור אסור סעיף 70(א), סעיף 325(א), החלטה 252/24
צילום באולם או של עצור במסדרון אסור סעיפים 70(ב) ו־70(ב1)
ראיון שמנסה להשפיע על תיק פתוח אסור סעיף 71
הסבר של פסק דין או הסדר שפורסם מותר בתנאים רק מתוך הנוסח המפורסם, בלי קשר לתיק של המשרד
חשוד או נאשם בעבירה אגב פעילות מבצעית אסור סעיף 325(ו3) לחוק השיפוט הצבאי
הדבקת חומר חקירה לכלי AI לצורך תוכן אסור כלל 19, גילוי דעת את/60/24

רשימת בדיקה

כל ״כן״ באחת משש השאלות הראשונות עוצר את הפרסום עד שעורך הדין שמנהל את התיק בודק.

  1. האם יש בתוכן חשוד שעוד לא הוגש נגדו כתב אישום, ואין הסכמה בכתב שלו?
  2. האם יש צו איסור פרסום בתיק, ואם לא ידוע, האם מישהו בדק?
  3. האם יש פרט שעשוי לזהות מתלונן או נפגע בעבירת מין?
  4. האם יש פרט שעשוי לזהות קטין, כולל ילד או אח של הלקוח?
  5. האם יש משהו מדיון סגור, מגישור או מפרוטוקול של בית דין צבאי?
  6. האם התיק עוד פתוח, והאם התוכן מנסה להשפיע עליו?
  7. האם התוכן מציג תוצאה כאילו היא מובטחת, או ״זיכוי״ שלא היה זיכוי?
  8. האם יש הסכמה בכתב לשם או לתמונה בהמלצה?
  9. האם התוכן נכתב בלי להדביק חומר מהתיק לכלי AI פתוח?
  10. האם נשמר עותק של הפרסום עם המקום והמועד, לפי כלל 3א לכללי הפרסומת?

כשמשהו כבר פורסם

אם פוסט או פסקה באתר עברו אחד מהקווים, הצעדים הראשונים הם מעשיים. להסיר מכל מקום, כולל מודעות פעילות, פוסטים מתוזמנים ושיתופים. לבקש מגוגל להסיר את הגרסה השמורה דרך כלי ההסרה של Search Console, אם הדף נסרק. לתעד מה פורסם, איפה ולכמה זמן. ולהתייעץ עם עורך דין שעוסק באתיקה לפני כל פנייה ללקוח, למתלונן או לבית המשפט. לא מצאנו מקור שקובע מה המשקל של הסרה מהירה בהליך פלילי או משמעתי, אבל היא מצמצמת את מספר האנשים שנחשפו.

איך אנחנו עובדים עם משרדים פליליים

אנחנו כותבים תוכן לפלילי, לצווארון לבן, לצבאי ולתעבורה בלי גישה לתיקים. הבריף שאנחנו מבקשים מהמשרד הוא רשימת שאלות שפונים שואלים, ולא סיפורים מתיקים. כל פוסט ומאמר עובר אישור של עורך דין במשרד, ובכל פרסום שנוגע לתיק פתוח אנחנו שואלים במפורש אם יש צו. הביקורות נענות בנוסח האחיד שלמעלה, וההמלצות מגיעות מהמשרד יחד עם טופס ההסכמה. אם תרצו לראות איפה התוכן הקיים של המשרד חוצה את הקווים האלה, ואיפה חסר תוכן שעונה על מה שחשודים ובני משפחה מחפשים, זה חלק מבדיקת משפך הפניות.

המידע בעמוד הזה כללי ואינו ייעוץ משפטי או חוות דעת אתית. ציטטנו את לשון החוקים מהנוסח המעודכן בוויקיטקסט ואת החלטות ועדת האתיקה מעלון האתיקה של לשכת עורכי הדין. במקומות שבהם לא מצאנו פסיקה או החלטה כתבנו זאת במפורש, והיישום לשיווק הוא הקריאה הזהירה שלנו. בשאלה על פרסום מסוים כדאי לפנות לוועדת האתיקה של המחוז, ובשאלה על היתר לפרסם או על צו, לבית המשפט או לבית הדין שדן בעניין.

מקורות

צוות Reboost · עודכן לאחרונה ב־

שאלות נפוצות

מותר לפרסם את שם הלקוח אם הוא עצמו ביקש שנספר שזוכה?

תלוי מה הוא היה בתיק ומה יש בסיפור. איסור פרסום שמו של חשוד לפי סעיף 70(ד1) לחוק בתי המשפט נופל כשהחשוד ביקש או הסכים בכתב, בעצמו או דרך בא כוחו. אבל ההסכמה שלו לא מתירה פרטים על מתלוננת בעבירת מין, על קטין או על מה שנאמר בדיון בדלתיים סגורות. אם יש בסיפור אחד מאלה, הוא נשאר אסור. גם כשאין, צריך הסכמה בכתב לפי כלל 19 לכללי האתיקה ולפי כללי הפרסומת לשם ולתמונה, וזהירות מ״אחוזי הצלחה״, שוועדת האתיקה ראתה בהם פרסום שעלול להטעות בהחלטה 83/24.

מה ההבדל בין ״צו איסור פרסום״ לבין האיסורים שבחוק?

האיסורים שבחוק חלים מעצמם, בלי שאיש מבקש. למשל 48 השעות על שם חשוד, האיסור על זיהוי קטין שהובא בפני בית משפט והאיסור על זיהוי נפגע עבירת מין. צו איסור פרסום הוא החלטה של בית משפט בתיק מסוים, לפי סעיף 70(ד), (ה) או (ה1). הוא יכול להרחיב את האיסור לפרטים שהחוק לא אוסר, כמו פרטי חקירה או שם של עד. משרד שלא יודע אם יש צו בתיק לא יכול לדעת אם פרסום מותר, ולכן אנחנו בודקים את זה מול עורך הדין שמנהל את התיק לפני כל פרסום.

האם האיסורים חלים גם על תיקי תעבורה?

על תיקים פליליים בתעבורה, כן. חשוד בתאונה קטלנית או בנהיגה בשכרות הוא ״מי שנפתחה נגדו חקירה פלילית״, ולכן חלים עליו 48 השעות של סעיף 70(ד1) והאפשרות לבקש צו לפי סעיף 70(ה1). נהג קטין שהובא בפני בית משפט מוגן לפי סעיף 24 לחוק הנוער (טיפול והשגחה). לא בדקנו אם סעיף 70 חל על בתי הדין לתעבורה שדנים בהפרות מינהליות לפי החוק מ־2024, ולכן לא כתבנו עליהם כאן.

מותר לסנגור להתראיין בטלוויזיה על תיק פתוח?

החוק לא אוסר ראיון, אבל שלושה דברים מגבילים אותו. סעיף 71 לחוק בתי המשפט אוסר לפרסם דבר על עניין פלילי תלוי ועומד במטרה להשפיע על מהלך המשפט או על תוצאותיו, ודינו מאסר שנה. סעיף 70 אוסר לגעת במה שנאמר בדלתיים סגורות, בזהות קטינים ומתלוננים ובפרטים שיש עליהם צו. ובהחלטה 252/24 ועדת האתיקה החליטה להעמיד לדין משמעתי עורכת דין שהתראיינה עם מרשתה על דברים שנאמרו בגישור בדלתיים סגורות בבית הדין הצבאי. ראיון שמסביר את ההליך ואת זכויות החשוד, בלי לגעת באלה, הוא ראיון מותר.

איך עונים לביקורת של מי שכותב שהמשרד ״לא הוציא אותו מהמעצר״?

בלי לאשר שהכותב היה לקוח ובלי שום פרט על ההליך. כלל 19 לכללי האתיקה מחייב לשמור בסוד כל דבר שהלקוח הביא לידיעת עורך הדין, ובפלילי עצם העובדה שאדם נעצר או נחקר היא מידע רגיש. אם הכותב עוד לא הואשם, אישור שהוא היה לקוח בתיק מעצר יכול גם לחשוף את שמו כחשוד. תגובה טובה אומרת שהמשרד לא מתייחס בפומבי לשאלה מי פנה אליו, ומזמינה לשיחה בטלפון של המשרד.

מותר לכתוב באתר על הסדר מותנה שהמשרד השיג?

על הסדר מותנה ככלי, כן. סעיף 67ח לחוק סדר הדין הפלילי מחייב את רשות התביעה לפרסם באתר שלה את דבר סגירת התיק בהסדר, את מהות העבירה, העובדות שבהן הודה החשוד ותנאי ההסדר, ״אך לא תזהה את החשוד״. המשרד יכול להסביר את ההליך ולצטט הסדרים מהפרסום הזה. הוא לא יכול לחבר בין פרסום כזה לבין לקוח שלו, כי ״ייצגנו בהסדר הזה״ יחד עם התיאור שהתביעה פרסמה עלול לזהות את מי שהחוק הקפיד לא לזהות.

רוצים לדעת כמה פניות המשרד מפספס?

בדיקת משפך הפניות עוברת על כל הדרך מהחיפוש בגוגל ועד שיחת הייעוץ, ומראה איפה הולכים לאיבוד פניות וכסף.