דילוג לתוכן הראשי
Reboost

איסור שידול לקוחות לעורכי דין, איפה עובר הקו בין פרסום לפנייה

איסור שידול לקוחות לעורכי דין קובע שהלקוח מחפש את עורך הדין, ולא להפך. פרסום שהלקוח מוצא בעצמו מותר בתנאים. פנייה יזומה לאדם מסוים, בעצמכם או דרך מישהו אחר, אסורה, והיא מסוכנת במיוחד בתחומים שבהם הלקוח פגיע, כמו נזקי גוף, נכות והתחדשות עירונית.

העמוד הזה הוא חלק מכללי האתיקה בפרסום עורכי דין, והוא משלים שני עמודים על תחומים שבהם השאלה עולה כל יום. בעמוד על שיווק לעורכי דין לרשלנות רפואית הלקוח שוכב במחלקה, ובעמוד על התחדשות עירונית הלקוחות יושבים באסיפת דיירים. כאן אנחנו משווים בין כל התחומים שבהם איסור השידול קובע את צורת השיווק, ומראים מה משותף להם ומה שונה בכל אחד.

איסור שידול לקוחות לעורכי דין אינו עוד כלל פרסום. הוא הכלל שקובע מי מתחיל את השיחה. בכל התחומים שבעמוד הזה יש רגע שבו הלקוח פגיע, ויש גורמים שנמצאים לידו באותו רגע, כמו גורר, אח במחלקה, סוכן ביטוח או מארגן. הפיתוי להגיע ללקוח דרכם גדול, והחוק סוגר את הדרך הזו.

מה החוק והכללים אוסרים, בלשון הסעיפים

האיסור עצמו קצר. סעיף 56 לחוק לשכת עורכי הדין קובע ״לא ישדל עורך דין, בעצמו או על ידי אחר, כל אדם למסור לידיו עבודה מקצועית״. שלוש מילים בסעיף עושות את רוב העבודה:

  • ״כל אדם״. אין חריג לחברים, ללקוחות קודמים או לבני משפחה של לקוח. הסעיף חל על כל מי שעורך הדין מנסה להביא כלקוח.
  • ״על ידי אחר״. הסעיף חל גם כשמישהו אחר פונה בשם המשרד. זה הבסיס לאיסור על מאכרים, ואין בו דרישה שה״אחר״ יקבל כסף.
  • ״למסור לידיו עבודה מקצועית״. המטרה היא לקבל תיק. שיחה עם אדם במסגרת אחרת אינה שידול, אבל שיחה שהמטרה שלה היא להחתים אותו היא כן.

לצד סעיף 56 עומדים כמה כללים שנוגעים לאותו מצב מזוויות אחרות:

  • סעיף 55 לחוק קובע שעורך דין לא יעשה פרסומת לעיסוקו, ״במישרין או בעקיפין״, אלא לפי הכללים שהתקינה המועצה הארצית. גם כאן יש הרחבה למי שפועל בשם המשרד.
  • כלל 3(א) לכללי הפרסומת מתיר פרסומת ״באמצעים המפורטים להלן בלבד״. הרשימה כוללת עיתונות, מדריכי טלפון וכתובות, מדריכים מקצועיים, אתרים ורשתות חברתיות, נייר מכתבים ושלט במשרד. פנייה אישית, ביקור, שיחת טלפון יזומה ומכתב לאדם מסוים אינם ברשימה.
  • כלל 3(יג) מתיר לשלוח מידעון רק ללקוחות ולמי שביקשו לקבל אותו.
  • כלל 5 מתיר לתת מידע בכתב על המשרד, על הניסיון שלו ועל תיקים שבהם היה מעורב, ללקוחות ״ולאחרים הפונים אליו״. גם כאן המבחן הוא מי פנה.
  • כלל 43 לכללי האתיקה קובע ״לא יתן עורך דין הלוואה או טובת הנאה אחרת כדי לקבל עבודה״.
  • סעיף 58 לחוק וכלל 11ב לכללי האתיקה עוסקים בתשלום ובהפניה מגוף מסחרי. את הצד הזה פירטנו בעמוד על רכישת לידים לעורכי דין, ולא נחזור עליו כאן.

הפרה של סעיפים 53 עד 60 לחוק היא עבירת משמעת לפי סעיף 61. מי שאינו עורך דין ועושה פעולה שנתייחדה לעורכי דין צפוי לקנס לפי סעיף 96, אבל המאכר עצמו בדרך כלל לא עושה פעולה כזו. מי שמשלם את המחיר המקצועי הוא עורך הדין שבשמו הוא פנה.

שידול או פרסום, ארבעה מבחנים

החוק לא מגדיר ״שידול״, וההחלטות שמצאנו עוסקות במקרים ולא בהגדרה. מהלשון ומהמקרים אפשר לגזור ארבעה מבחנים שעוזרים למיין כמעט כל פעולה. זו הקריאה שלנו, והיא לא מחליפה שאלה לוועדת האתיקה במקרה גבולי.

מבחן צד הפרסום צד השידול
מי התחיל הלקוח חיפש, קרא ופנה המשרד או מישהו מטעמו פנה ראשון
למי זה מכוון לציבור או לקהל לפי נושא לאדם מסוים או לקבוצה סגורה שהמשרד זיהה
מתי זה קורה כשהלקוח מוכן לחפש ברגע של משבר, במחלקה, בזירה, אחרי בשורה קשה
דרך מי בשם המשרד, בערוץ שכלל 3(א) מתיר דרך מתווך, שכן, עובד במוסד או ״שגריר״

כשכל ארבע התשובות נמצאות בעמודה הימנית, מדובר בפרסום רגיל, וחלים עליו כללי הפרסומת. כשתשובה אחת עוברת לעמודה השמאלית, כדאי לעצור. כששתיים או יותר עוברות, לפי הקריאה שלנו המשרד כבר בתחום של סעיף 56.

דוגמה להמחשה. משרד נזיקין מריץ מודעה בגוגל על החיפוש ״עורך דין תאונת עבודה״. הלקוח חיפש, המודעה ציבורית, היא בשם המשרד ובערוץ מותר. זה פרסום. אותו משרד שולח הודעה פרטית לאדם שפרסם בפייסבוק תמונה מבית החולים. המשרד פנה ראשון, לאדם מסוים, ברגע של משבר. זה שידול לכל דבר, גם אם ההודעה מנומסת ולא מציעה שום דבר מפורש.

מאכרים ושידול על ידי אחר

המילה ״מאכר״ לא מופיעה בחוק, אבל כל מי שעובד בנזקי גוף מכיר אותה. מדובר במי שמגיע לנפגע לפני עורך הדין, ומכוון אותו למשרד מסוים. סעיף 56 תופס אותו דרך המילים ״על ידי אחר״. השאלה היא לא אם המאכר קיבל כסף, אלא אם הוא פנה בשם המשרד, בידיעתו או בהסכמתו.

מי יכול להיות ״אחר״ לפי התחום:

  • בנזיקין ותאונות דרכים. גורר, בעל מוסך, שמאי, נהג אמבולנס פרטי, מי שמסתובב במחלקות. בעמוד על שיווק לעורכי דין לנזיקין ותאונות דרכים יש טבלה של המצבים האלה, וכלל 43 נוסף עליהם כשיש טובת הנאה.
  • ברשלנות רפואית. עובד במוסד רפואי, ״מלווה תביעות״, מטפל פרטי, ספק ציוד רפואי.
  • בתביעות ביטוח. סוכן ביטוח שפונה ללקוחות שלו, שמאי מטעם המבוטח, מוקד ״בדיקת פוליסות״.
  • בביטוח לאומי. חברה למיצוי זכויות, רכז בעמותה, ״שגריר״ בקבוצת תמיכה של הורים.
  • במשרד הביטחון. חבר מהפלוגה, מנהל קבוצת וואטסאפ של פצועים, מי שמתנדב במחלקת שיקום.
  • בהתחדשות עירונית. מארגן, שכן שהוא לקוח קודם, נציג של יזם, מתווך דירות בשכונה.

לא כל אחד ברשימה הזו עושה משהו אסור. שכן שמספר באסיפה שהיה מרוצה מעורך הדין שלו בפרויקט קודם ממליץ, והוא לא מקבל על זה דבר. גורר שאומר לנהג ״כדאי לך לדבר עם עורך דין״ נותן עצה כללית. הקו עובר כשיש קשר בין הממליץ למשרד שהמשרד יצר, כמו כרטיסים שהמשרד נתן לו לחלק, רשימה של נפגעים שהוא מעביר, מתנה בחגים או ״דמי הכרות״. ברגע הזה ההמלצה הופכת לשידול על ידי אחר, ואם יש תמורה, גם לטובת הנאה לפי כלל 43 ולשיתוף בהכנסות לפי החלטה 218/24.

סימן אזהרה פשוט הוא השאלה מי יודע על ההסדר. אם המשרד היה מעדיף שהלקוח לא יידע שהגורר או המארגן קשור אליו, זו כבר תשובה.

בתי חולים, זירות תאונה והלוויות

שלושת המקומות האלה הם המקומות שבהם הלקוח הכי פגיע, ושם גם הפיתוי הכי גדול. אף כלל לא מזכיר אותם בשמם. סעיף 56 חל עליהם כמו על כל מקום אחר, והחומרה נקבעת לפי הנסיבות.

בית חולים. בנובמבר 2023 התריע מבקר המדינה, לפי וואלה, על עורכי דין שמנסים להחתים פצועי מלחמה על הסכמי שכר טרחה מנופחים, לפעמים לפני שברור שהם צריכים ייצוג. גורם במשרד הביטחון תיאר עורכי דין שעוברים בין מיטות הפצועים, וחלקם מגיעים עם שקיות ממתקים. באותה כתבה אמר יו״ר ועדת האתיקה במחוז תל אביב, עו״ד ערן גולן, שהוועדה תראה בחומרה רבה פניות יזומות של עורכי דין לנפגעים, ובחומרה מיוחדת פניות כאלה בתוך בתי חולים. ממתקים למטופל שהמשרד מנסה להחתים הם בדיוק ״טובת הנאה אחרת כדי לקבל עבודה״ שכלל 43 מתאר.

יש גם צד שני. סעיף 19 לחוק זכויות החולה מחייב מטפל ועובד במוסד רפואי לשמור בסוד כל מידע על מטופל שהגיע אליו במסגרת התפקיד, וסעיף 20 מונה את המקרים שבהם מותר למסור מידע רפואי לאחר, ובראשם הסכמת המטופל. עובד שמעביר למשרד שמות של מטופלים חשוף בעצמו, והמשרד שמקבל את הרשימה מחזיק מידע שלא היה אמור לקבל.

זירת תאונה. לא מצאנו החלטה של ועדת האתיקה שעוסקת בזירת תאונה במפורש. לפי הקריאה שלנו, כל פנייה לנפגע במקום התאונה, ישירות או דרך גורר, היא שידול לפי כל ארבעת המבחנים. היא יזומה, היא לאדם מסוים, היא ברגע של משבר, ולרוב היא דרך מישהו אחר.

הלוויה ובית אבל. גם כאן לא מצאנו החלטה מפורשת. פנייה למשפחה בהלוויה, בשבעה או דרך מי שמארגן אותן היא פנייה יזומה לאנשים מסוימים ברגע הכי קשה שלהם. בתיקים של מוות בתאונה או ברשלנות רפואית הלקוחות הפוטנציאליים הם בני המשפחה, ומשרד שיגיע אליהם שם יתקשה מאוד להסביר את זה לוועדה.

מה שכן מותר בכל שלושת המקומות הוא להיות שם כשמזמינים אתכם. משפחה שפנתה למשרד וביקשה שעורך הדין יגיע לבית החולים מקבלת מענה לפנייה. כדאי לתעד את הבקשה שלה בכתב לפני שמגיעים, ולהגיע רק אליה.

שידול בזמן מלחמה ואחרי אסון

אחרי 7 באוקטובר פרסמה ועדת האתיקה הארצית את גילוי הדעת 222/23 על עבירות שידול בזמן מלחמה, ועלון האתיקה גיליון 75 הביא אותו. הוועדה כתבה שהגיעו אליה מקרים של עורכי דין שמנצלים את המצב כדי לגייס לקוחות, וקבעה כמה דברים שנוגעים ישירות לשיווק:

  • ההצעה הראשונה היא כבר שידול. הוועדה כתבה שהיא ״תראה בהצעה הראשונית ככזו העולה לכדי שידול״ כשעורכי דין פונים לאוכלוסיות שנפגעו.
  • ״חינם״ שהופך לתיק בתשלום. הוועדה הודיעה שלא תגלה סובלנות כלפי עורכי דין שמציעים שירות בחינם ואחר כך ממשיכים לטפל בתיק בשכר. שירות התנדבותי צריך להיות מוגדר וצר.
  • הרצאות ורשימות. הזמנה להרצאות חינם ושימוש ברשימת הנרשמים כדי לגייס לקוחות למשרד מופיעים כדוגמאות לשידול.

ההבחנה בגילוי הדעת חשובה לכל משרד שרוצה לעזור באמת. התנדבות דרך גוף מסודר, בלי לאסוף פרטים לשימוש המשרד ובלי להמשיך לתיק בתשלום, היא עזרה. דוכן ״ייעוץ חינם לנפגעים״ שאוסף טלפונים ומחזיר שיחות בשם המשרד הוא שידול, גם אם הכוונה הייתה טובה.

לתחום של שיווק לעורכי דין לתביעות מול משרד הביטחון נוסף ב־2026 גם חוק הגבלת שכר הטרחה. סעיף 20 לחוק מחייב למסור לנכה את טיוטת ההסכם ודף מידע לפחות שבעה ימים לפני החתימה, ומאפשר לו לחזור בו בתוך 14 ימי עבודה. החוק עצמו לא עוסק בשידול, אבל הוא משנה את הכלכלה שלו. מי שמחתים פצוע במיטה בלי שבוע המתנה פוגע גם בשכר הטרחה שלו.

כנסים, הרצאות ואסיפות

כנס או הרצאה הם אזור אפור, כי הם נראים כמו תוכן ולא כמו פנייה. פסק דין אחד מראה איפה הקו. לפי גלובס, באפריל 2019 דן בית המשפט העליון בעניינו של עורך דין שארגן בבאר שבע כנס לניצולי שואה מעולים ממרוקו ומעיראק, והציע בו עזרה בתביעות פיצויים. ועדת האתיקה במחוז תל אביב שלחה חוקר פרטי לצלם את הכנס. בית הדין המשמעתי מצא שחלק מהמשתתפים היו לקוחות פוטנציאליים ולא לקוחות קיימים, והרשיע את עורך הדין, בין השאר, בשידול לקוחות באמצעות אחר ובפרסום באמצעות אחר. נגזרו עליו השעיה על תנאי של שלושה חודשים, נזיפה והוצאות של 5,000 ש״ח. העליון קבע שהוועדה רשאית להיעזר בחוקר פרטי כדי לאסוף מידע על פעילות של עורך דין, וצילום של אירוע פתוח במקום ציבורי לא פגע בפרטיות.

שני לקחים יוצאים מזה למשרד. הראשון הוא שכנס שהמשרד מארגן כדי לפגוש לקוחות פוטנציאליים מסוג מסוים נבחן כמו פנייה, ולא כמו מאמר. השני הוא שוועדת האתיקה יכולה לבדוק את זה בעצמה, בלי תלונה של לקוח.

מה שמבדיל הרצאה מותרת מהרצאה מסוכנת, לפי הקריאה שלנו:

שאלה רחוק מהקו קרוב לקו
מי הזמין ארגון, עירייה, עמותה או נציגות המשרד, או מי שפועל בשמו
מי הקהל ציבור כללי או אנשי מקצוע אנשים שהמשרד זיהה כבעלי תביעה
מה קורה בסוף שאלות ותשובות, ומי שרוצה פונה טופס פרטים, פגישות במקום, החתמה
מה קורה אחר כך כלום, אלא אם מישהו פנה שיחות חוזרות לרשימת המשתתפים

השוואה בין התחומים, איפה כל אחד נתקל באיסור

כל עמוד תחום באתר מסביר את איסור השידול מנקודת המבט שלו. הטבלה מציבה אותם זה לצד זה. היא מראה שהבעיה זהה בכל התחומים, אבל הרגע הפגיע, המתווך הטיפוסי והכלל הנוסף שחל משתנים.

תחום הרגע הפגיע המתווך הטיפוסי כלל נוסף שמצטרף מה עובד במקום
נזיקין ותאונות דרכים מיד אחרי התאונה, במיון ובאשפוז גורר, מוסך, מי שמסתובב במחלקות שכר הטרחה מוגבל בסעיף 16 לחוק הפיצויים, ולכן אין מרווח לשלם למתווך עמודי מידע ומפות, כשהנפגע כבר בבית ומחפש
רשלנות רפואית בזמן האשפוז או אחרי בשורה קשה עובד במוסד, ״מלווה תביעות״ סעיפים 19 ו־20 לחוק זכויות החולה על סודיות תוכן שעונה על שאלת ההתיישנות וחוות הדעת
תביעות ביטוח אחרי מכתב דחייה סוכן, שמאי, מוקד בדיקת פוליסות כלל 43 על טובת הנאה לסוכן יחסים מקצועיים עם סוכנים, בלי תמורה
ביטוח לאומי לפני ועדה רפואית או אחרי דחייה חברה למיצוי זכויות, רכז בעמותה תקרת שכר הטרחה בסעיפים 315א עד 315י לחוק הביטוח הלאומי עמודים על ההליך, לפי סוג הקצבה
משרד הביטחון בבית החולים ובשיקום, וגם אחרי שחרור חברים ליחידה, מנהלי קבוצות חוק הגבלת שכר הטרחה, שבוע המתנה לפני חתימה תוכן שאנשים משתפים מרצונם
התחדשות עירונית כשמתחילים לדבר על פרויקט בבניין מארגן, נציג יזם, שכן מסמך ההנחיות של הרשות, וסעיף 6 לחוק פינוי ובינוי חומר לנציגות ופגישה רק בהזמנה שלה

שלושה דברים בולטים בהשוואה. הראשון הוא שבחמישה מששת התחומים הלקוח הוא אדם פרטי ברגע של משבר בריאותי או כספי, ובהתחדשות עירונית הלקוח הוא קבוצה שמקבלת החלטה משותפת. לכן בהתחדשות עירונית השידול נראה אחרת, דרך אסיפות ומארגנים ולא דרך מחלקות.

השני הוא שבשלושה תחומים שכר הטרחה מוגבל בחוק, נזיקין, ביטוח לאומי ומשרד הביטחון. במקומות האלה כל שקל שמשולם למתווך יוצא מתוך שכר טרחה שכבר מוגבל, והתמריץ לחפש קיצורי דרך גדל. זה גם המקום שבו ועדת האתיקה והמדינה מסתכלות הכי מקרוב.

השלישי הוא שבכל ששת התחומים החלופה זהה. הלקוח מחפש את ההליך בגוגל, במפות ובכלי AI, וקורא לפני שהוא מתקשר. משרד שמופיע שם עם תשובה ברורה לא צריך להגיע ללקוח לפני שהוא מחפש.

ערוץ אחרי ערוץ, מודעות, וואטסאפ, SMS ודיוור

השאלה המעשית ביותר היא איזה ערוץ מותר. הכלל הוא אותו כלל. ערוץ ציבורי שהלקוח בוחר להיכנס אליו הוא פרסום, וערוץ אישי שהמשרד פותח לאדם מסוים הוא פנייה. הטבלה מסכמת את מה שמצאנו, ואת מה שהוא הקריאה שלנו.

ערוץ מתי זה פרסום מתי זה קרוב לשידול כלל נוסף
מודעה בגוגל מופיעה למי שחיפש מילת מפתח כמעט אף פעם, כל עוד הנוסח עומד בכללים כלל 3(ב)(14), בלי שכר טרחה במלל החופשי
מודעה ברשתות חברתיות פונה לקהל לפי גיל, אזור ותחום עניין כשהמשרד מעלה רשימה של אנשים מסוימים שהשיג ממקור אחר כלל 3(א)(5)(ד), בלי פרסומת קופצת
וואטסאפ תשובה למי שכתב למשרד, או מידעון למי שנרשם הודעה ראשונה לאדם שלא פנה, או בקבוצה שהמשרד לא הוזמן אליה סעיף 30א לחוק התקשורת
SMS אישור קבלה ועדכון ללקוח הודעה לרשימת טלפונים קנויה או לנפגעים מאירוע סעיף 30א, עד 1,000 ש״ח להודעה
מייל ומידעון למי שנרשם, לפי כלל 3(יג) למי שלא ביקש כלל 3(יג) וסעיף 30א
שיחת טלפון חזרה למי שהשאיר פרטים שיחה יזומה לאדם שלא פנה כלל 3(א), שיחה אינה אמצעי פרסום מותר
דואר ועלונים דיוור ללקוחות קיימים עלון בתיבות של בניין מסוים או משלוח לנפגעים כלל 3(א), ובהתחדשות גם מסמך ההנחיות
תוכן באתר ובמדריכים תמיד, זה הערוץ שהלקוח בוחר לא רלוונטי כלל 2א, בלי הטעיה

כמה הערות לטבלה. חוק הספאם הוא שאלה נפרדת מאיסור השידול, ושניהם יכולים לחול על אותה הודעה. את הפרטים על הסכמה, ניסוח ופיצוי פירטנו בעמוד על חוק הספאם למשרד עורכי דין. והמשרד אחראי גם להודעה שהסוכנות שלחה בשמו. בהחלטה 361/2024 נדחה ניסיון של עורך דין להטיל את האחריות למודעה על חברת הפרסום.

הערה שנייה נוגעת לפרסום ממוקד. מודעה שמוצגת לכל מי שגר באזור ומתעניין בנושא היא פרסום. העלאה של רשימת טלפונים של נפגעים מאירוע מסוים כדי להציג להם מודעה היא פנייה לאנשים מסוימים בעזרת כלי טכני. לא מצאנו החלטה על כך, ולפי הקריאה שלנו המבחן של ״למי זה מכוון״ חל גם כאן.

רופאים, סוכני ביטוח וקבלנים כמקור הפניות

בכל התחומים בעמוד יש בעלי מקצוע שפוגשים את הלקוח לפני עורך הדין. רופא, פיזיותרפיסט, סוכן ביטוח, שמאי, קבלן שיפוצים, מנהל עבודה באתר בנייה, מתווך דירות. היחסים איתם הם לגיטימיים וחשובים, כל עוד הם יחסים מקצועיים ולא ערוץ הפניה.

מה מותר. בעל מקצוע שמכיר את עבודת המשרד וממליץ עליו כשמטופל או לקוח שואל אותו. משרד שמעדכן סוכני ביטוח על פסיקה חדשה, כמו שהמשרד מעדכן כל קהל מקצועי. הרצאה לצוות רפואי על זכויות מטופלים, בהזמנת המוסד. הפניה הדדית בין עורכי דין לפי כלל 30, בהסכמה מפורשת.

מה אסור. תמורה על הפניה, בכסף, במתנה או בהפניה חוזרת שנעשית רק בגלל ההפניה הראשונה. בקשה מבעל המקצוע לפנות ללקוחות שלו ולהציע את המשרד. קבלת רשימות או פרטים של מטופלים, מבוטחים או בעלי דירות. כרטיסי ביקור שהמשרד נותן לבעל המקצוע כדי שיחלק אותם.

רופאים. כאן יש שתי שכבות. איסור השידול חל על המשרד, וסעיף 19 לחוק זכויות החולה חל על הרופא. רופא שממליץ למטופל לבדוק את עניינו עם עורך דין עושה את עבודתו. רופא שמתקשר למשרד ואומר ״יש לי מטופלת שכדאי לכם לדבר איתה״ ומוסר פרטים בלי הסכמתה מפר את חובת הסודיות שלו, והמשרד מקבל מידע שאסור היה למסור לו. גם חוות דעת רפואית שהמשרד מזמין מרופא היא עבודה בשכר, ואסור שהשכר עליה יהיה קשור להפניית מטופלים.

סוכני ביטוח ושמאים. בעמוד על שיווק עורכי דין לתביעות ביטוח יש טבלה של ההסדרים שחוזרים מול סוכנים ושמאים. מה שמוסיף כאן הוא ההשוואה. סוכן ביטוח נמצא במצב דומה לגורר בתאונות דרכים ולמארגן בהתחדשות עירונית. הוא פוגש את הלקוח קודם, יש לו אמון, ויש לו אינטרס להמשיך את הקשר. בשלושת המקרים הפתרון זהה. המלצה חופשית מותרת, תמורה ופנייה יזומה לא.

קבלנים, מארגנים ויזמים. בהתחדשות עירונית מסמך ההנחיות של הרשות ממליץ לבעלי הדירות לא לבחור עורך דין רק על סמך המלצה של מארגן, יזם או גורם אחר. סעיף 6 לחוק פינוי ובינוי מחייב את מי שפועל מטעם יזם או מקבל ממנו תמורה לומר זאת כבר בפנייה הראשונה לבעלי הדירות. משרד שמגיע לבניין דרך יזם או מארגן נכנס לשני הקשיים יחד, השידול וניגוד העניינים.

אסיפות דיירים בהתחדשות עירונית בלי שידול

התחדשות עירונית היא התחום שבו הכי קשה לראות את הקו, כי הבחירה בעורך דין נעשית באסיפה ולא בשיחה פרטית. מסמך ההנחיות של הרשות להתחדשות עירונית, כפי שדווח במרכז הנדל״ן בדצמבר 2022 ועודכן ביולי 2023, אומר את זה במפורש. ״לא ניתן לפנות באופן יזום אל בעלי הדירות״, ופנייה אישית ויזומה של עורך דין לבעל דירה, גם דרך צד שלישי, היא שידול. לפי המסמך, בעלי הדירות הם שבוחרים את עורך הדין, ומומלץ שישוו בין כמה משרדים.

המשמעות למשרד היא שהדרך לאסיפה עוברת דרך הזמנה. הנה רצף שעומד בכללים, לפי הקריאה שלנו:

  1. הנציגות מוצאת את המשרד. דרך חיפוש, עמוד עיר, המלצה חופשית של שכן או רשימה שהנציגות מרכיבה.
  2. הנציגות פונה. בטלפון, בטופס או בהודעה, ומבקשת חומר או פגישה. את הפנייה כדאי לשמור.
  3. המשרד שולח חומר בכתב. כלל 5 לכללי הפרסומת מתיר לתת ״לאחרים הפונים אליו״ מידע על המשרד, על הניסיון ועל תיקים קודמים, בלי להטעות.
  4. המשרד מגיע לאסיפה שאליה הוזמן. הוא מציג את עצמו לצד משרדים אחרים, עונה על שאלות ולא מחתים במקום.
  5. אחרי האסיפה המשרד עונה למי שפונה. הוא לא פונה לבעלי דירות אחד אחד, ולא מבקש מבעלי הדירות שתמכו בו לשכנע את השכנים.

ומה לא עושים:

  • לא מגיעים לאסיפה בלי הזמנה של הנציגות או של בעלי הדירות.
  • לא מבקשים ממארגן או משכן ״להכניס״ את המשרד.
  • לא מחלקים עלונים בתיבות של בניין שמדברים בו על פרויקט.
  • לא נכנסים לקבוצת הוואטסאפ של הבניין לפני שהמשרד נבחר, ולא שולחים אליה הצעה.
  • לא משלמים ולא נותנים הנחה למי ששכנע שכנים.

בעמוד על התחדשות עירונית יש טבלה של המצבים שחוזרים בתחום ושל ניגוד העניינים מול יזמים. מה שהעמוד הזה מוסיף הוא ההשוואה לנזקי גוף. שם הלקוח הפגיע הוא אדם אחד במחלקה, וכאן הוא קבוצה של שכנים שמחליטה יחד. אבל המבחן זהה. מי שפנה ראשון קובע אם המשרד בתחום הפרסום או בתחום השידול.

בדיקה לפני קמפיין או פעילות חדשה

לפני כל פעילות שמגיעה ללקוחות חדשים בתחומים האלה, כדאי לעבור על השאלות הבאות. אם התשובה לאחת מהן לא ברורה, זה הזמן לשאול את ועדת האתיקה של המחוז.

  1. האם הלקוח הוא שיפנה ראשון, או שהמשרד או מישהו מטעמו יפנה אליו?
  2. האם הפעילות מכוונת לציבור, או לאנשים מסוימים שהמשרד זיהה מראש?
  3. האם היא מגיעה ללקוח ברגע של משבר, במחלקה, בזירה, בבית אבל או מיד אחרי אירוע?
  4. האם יש בתהליך אדם שאינו עובד המשרד ופונה ללקוחות בשמו?
  5. האם מישהו מקבל כסף, מתנה, הנחה או הפניה חוזרת בגלל לקוח שהגיע?
  6. האם המשרד מקבל רשימה של אנשים, טלפונים או פרטים רפואיים שלא נמסרו לו על ידי האנשים עצמם?
  7. האם הערוץ מופיע ברשימת האמצעים בכלל 3(א), ואם מדובר בהודעה, האם יש הסכמה לפי סעיף 30א?
  8. האם הנוסח עומד בכלל 2א ובכלל 3(ב)(14), בלי הבטחת תוצאה ובלי שכר טרחה במלל החופשי?
  9. האם שמרנו עותק של הפרסום, כפי שכלל 3א מחייב לשלוש שנים?
  10. האם עורך דין במשרד אישר את הנוסח לפני שעלה?

על השאלה האחרונה כדאי להתעכב. כל פעילות שסוכנות מריצה בשם המשרד היא באחריות המשרד, וזה כולל גם הודעות וקבוצות. גם המלצות של לקוחות מרוצים שהמשרד מפיץ צריכות לעמוד בכללים, והפירוט בעמוד על המלצות לקוחות לעורכי דין.

מה קורה כשמפרים

שידול הוא עבירת משמעת לפי סעיף 61 לחוק הלשכה, כי הוא הפרה של סעיף 56. סעיף 68 מונה את העונשים שבית הדין המשמעתי רשאי להטיל:

  • אזהרה.
  • נזיפה.
  • קנס של עד 25,000 ש״ח על כל עבירה.
  • השעיה לתקופה של עד עשר שנים.
  • הוצאה מהלשכה.

שלושה דברים מעשיים חשובים לא פחות מהרשימה. הראשון הוא שוועדת האתיקה היא גוף תביעה, ולפי פסק הדין בעניין הכנס היא רשאית להיעזר בחוקר פרטי כדי לבדוק חשד, גם בלי תלונה של לקוח. השני הוא שהבירור לוקח זמן, ופעולה שנעשתה היום יכולה לחזור שנים אחר כך. השלישי הוא שבתחומי נזקי הגוף והנכות המדינה עצמה מסתכלת. מבקר המדינה התריע על התופעה, ומשרד הביטחון אמר בפומבי שפצוע לא צריך עורך דין לפחות ארבעה חודשים. בסביבה כזו קשה לטעון שפנייה למחלקה הייתה ״רק מידע״.

אם המשרד כבר עובד עם מישהו שפונה ללקוחות בשמו, הצעד הראשון הוא להפסיק את ההסדר. אחר כך כדאי לבדוק מה נשלח בשם המשרד ולמי, ולשקול פנייה לוועדת האתיקה של המחוז. העמוד הזה אינו ייעוץ משפטי, והמקרה הספציפי שלכם דורש בדיקה.

איך Reboost בונה פניות בתחומים האלה

אנחנו עובדים רק בערוצים שבהם הלקוח מחפש ופונה. עמודי מידע שעונים על השאלות שנפגע, מטופל או בעל דירה שואל, נוכחות בגוגל ובמפות, מודעות בשם המשרד על חיפושים רלוונטיים, ומענה מהיר למי שפנה. אנחנו לא פונים ללקוחות בשם המשרד, לא שולחים הודעות למי שלא ביקש, לא קונים רשימות ולא עובדים עם מתווכים. כל מודעה וכל עמוד עוברים את אישור המשרד לפני שהם עולים, וכל גרסה נשמרת.

ההשוואה בין התחומים היא גם הסיבה שאנחנו בונים לכל תחום עמוד משלו. בעמוד על שיווק לעורכי דין לביטוח לאומי הלקוח מחפש את ההליך לפי סוג הקצבה, בשיווק למשרדי רשלנות רפואית הוא שואל על התיישנות ועל חוות דעת, ובשיווק לעורכי דין בפינוי בינוי ותמ״א הנציגות מחפשת משרד להשוות. בכל אחד מהם התשובה הטובה מביאה את הלקוח למשרד בלי שהמשרד יצטרך לפנות אליו. הריטיינר שלנו נע בין ₪3,000 ל־₪7,000 בחודש, והוא לא תלוי במספר הפניות.

המידע בעמוד הזה כללי ואינו ייעוץ משפטי או חוות דעת אתית. ציטטנו את לשון החוק והכללים מהנוסח בוויקיטקסט, ואת עמדות ועדת האתיקה מעלון האתיקה של הלשכה ומדיווחים בעיתונות. לא מצאנו החלטה שעוסקת במפורש בהלוויות, בבתי עלמין או בזירת תאונה, ובמקומות האלה כתבנו שזו הקריאה שלנו. בשאלה על פעולה מסוימת כדאי לפנות לוועדת האתיקה של המחוז לפני שעושים אותה.

מקורות

צוות Reboost · עודכן לאחרונה ב־

שאלות נפוצות

מה ההבדל בין שידול לבין פרסומת?

פרסומת פונה לציבור, ומי שרוצה מוצא אותה ופונה למשרד. שידול הוא פנייה יזומה לאדם מסוים כדי שימסור למשרד עבודה. סעיף 55 לחוק הלשכה מסדיר פרסומת ומפנה לכללי הפרסומת. סעיף 56 אוסר שידול, ״בעצמו או על ידי אחר״, ואין לו חריגים. מודעה בגוגל שמופיעה למי שחיפש היא פרסומת. הודעה בוואטסאפ לאדם שנפגע אתמול, שלא פנה למשרד, קרובה מאוד לשידול.

מאכר שעובד בלי תשלום עדיין נחשב שידול?

כן. סעיף 56 לא עוסק בכסף. הוא אוסר לשדל ״על ידי אחר״, ואין בו דרישה שה״אחר״ יקבל תמורה. אם מישהו פונה לנפגעים או לבעלי דירות כדי שיבחרו במשרד מסוים, והמשרד יודע ומסכים, זה שידול על ידי אחר. כשיש גם תשלום, מצטרפים סעיף 58 וכלל 43, והפירוט בעמוד על רכישת לידים.

מותר לבקר נפגע בבית החולים אם המשפחה ביקשה?

כשהמשפחה פנתה למשרד ביוזמתה, הפגישה היא מענה לפנייה ולא שידול. הקושי הוא להוכיח את זה אחר כך. יו״ר ועדת האתיקה במחוז תל אביב אמר ב־2023 שהוועדה תראה בחומרה מיוחדת פניות יזומות לנפגעים בבתי חולים. לכן כדאי לתעד את הפנייה של המשפחה, בהודעה או בטופס, לפני שמגיעים, ולא לעבור בין מיטות אחרות במחלקה.

מותר לשלוח הודעה בוואטסאפ למי שכתב בקבוצה שהוא נפגע?

לפי הקריאה שלנו, לא. זו פנייה יזומה לאדם מסוים שלא פנה למשרד, וזה המצב שסעיף 56 מתאר. היא גם עלולה להיות דבר פרסומת לפי סעיף 30א לחוק התקשורת, עם פיצוי של עד 1,000 ש״ח להודעה בלי הוכחת נזק. מה שמותר הוא לפרסם תוכן ציבורי שעונה על השאלה, ולענות למי שפונה.

מותר להרצות בחינם לנפגעים או לדיירים?

הרצאה מקצועית לא נאסרה כשלעצמה, אבל ועדת האתיקה הזהירה מפניה. בגילוי דעת 222/23, שעסק בזמן מלחמה, היא מנתה ״הזמנה להרצאות חינמיות״ ושימוש ברשימות הנרשמים לגיוס לקוחות כדוגמאות לשידול. ובפרשת הכנס לניצולי שואה הורשע עורך דין, בין השאר, בשידול באמצעות אחר בגלל כנס שארגן. הרצאה שגוף אחר מזמין, בלי איסוף פרטים ובלי מעקב אחרי המשתתפים, רחוקה יותר מהקו.

רופא או סוכן ביטוח יכולים להמליץ על המשרד?

המלצה חופשית של אדם שמכיר את המשרד מותרת. הבעיה מתחילה כשיש תמורה, הסדר קבוע או פנייה יזומה של הממליץ למטופלים או למבוטחים בשם המשרד. אצל רופא יש עוד שכבה, כי סעיף 19 לחוק זכויות החולה מחייב אותו לשמור בסוד כל מידע על המטופל, ולכן הוא לא יכול להעביר למשרד פרטים של מטופל בלי הסכמתו.

מה העונש על שידול?

שידול הוא עבירת משמעת לפי סעיף 61 לחוק הלשכה. סעיף 68 מתיר לבית הדין המשמעתי להטיל אזהרה, נזיפה, קנס של עד 25,000 ש״ח לעבירה, השעיה של עד עשר שנים והוצאה מהלשכה. בפרשת הכנס לניצולי שואה נגזרו השעיה על תנאי של שלושה חודשים, נזיפה והוצאות של 5,000 ש״ח.

רוצים לדעת כמה פניות המשרד מפספס?

בדיקת משפך הפניות עוברת על כל הדרך מהחיפוש בגוגל ועד שיחת הייעוץ, ומראה איפה הולכים לאיבוד פניות וכסף.