העמוד הזה הוא חלק מכללי אתיקה בפרסום לעורכי דין, ומשלים את העמוד על שיווק לעורכי דין בדיני משפחה. הכללים הכלליים על המלצות, טופסי הסכמה ודירוגים נמצאים בעמוד פרסום המלצות לקוחות. כאן אנחנו עוסקים רק במה שמייחד את דיני המשפחה, כלומר בחוק שקובע שהדיון סגור ובאיסור לפרסם עליו, ובמה זה אומר לכל ערוץ שבו משרד מפרסם.
הסיבה לעמוד נפרד פשוטה. ברוב התחומים, השאלה לפני פרסום היא שאלה של אתיקה, כלומר סודיות כלפי הלקוח והאיסור על פרסומת מטעה. בדיני משפחה יש לפני כן שאלה של חוק פלילי, שחלה על כל אדם ולא רק על עורכי דין, ושהסכמה של הלקוח לא פותרת.
מה החוק אומר, בלשון הסעיפים
שלושה סעיפים בחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ״ד 1984, בונים את האיסור. כל הציטוטים כאן מהנוסח המעודכן של החוק.
סעיף 68(א) קובע את הכלל, ״בית משפט ידון בפומבי״.
סעיף 68(ה)(1) קובע את החריג לדיני משפחה. ״עניני משפחה, כמשמעותם בחוק בית המשפט לעניני משפחה, התשנ״ה 1995… יידונו בדלתיים סגורות, אלא אם כן הורה בית המשפט לדון בענין, כולו או מקצתו, בפומבי״. ברירת המחדל הפוכה מזו של שאר בתי המשפט. הדיון סגור, אלא אם השופט החליט לפתוח אותו.
הסעיף מוציא מהכלל שלושה סוגי תובענות, שנדונים בפומבי כרגיל:
- תובענות לפי חוק הירושה ״שעילתן אינה סכסוך בתוך המשפחה״.
- תובענות לפי חוק השמות.
- תובענות לפי חוק קביעת גיל.
סעיף 70(א) הוא האיסור עצמו. ״לא יפרסם אדם דבר על דיון שהתנהל בבית משפט בדלתיים סגורות אלא ברשות בית המשפט״. שלוש מילים בסעיף חשובות לשיווק. ״אדם״, כלומר כל אחד, כולל עורך הדין, הלקוח, עובד במשרד וסוכנות שמנהלת את הרשתות. ״דבר״, מילה רחבה שלא מוגבלת לשמות או לציטוטים. ו״ברשות בית המשפט״, כלומר רק בית המשפט יכול להתיר, ולא הצדדים.
סעיף 70(ו) קובע את העונש. ״העובר על הוראה מהוראות סעיף זה למעט סעיף קטן (ג), דינו מאסר ששה חדשים״. סעיף קטן (ג) עוסק בקטינים, ועליו נרחיב בהמשך.
עוד שני סעיפים קטנים רלוונטיים למשרד:
- סעיף 70(ב)(1) קובע ״לא יצלם אדם באולם בית משפט ולא יפרסם תצלום כזה אלא ברשות בית המשפט״. זה חל בכל בית משפט, לא רק בדיני משפחה, וזה מה שפוסל סלפי מהאולם.
- סעיף 70(ד) מאפשר לבית המשפט לאסור כל פרסום בקשר לדיונים, בין היתר ״לשם מניעת פגיעה חמורה בפרטיות״ או בשל חשיפת מידע רפואי. בתיק מסוים יכול להיות צו כזה, שמרחיב את האיסור גם מעבר למה שהחוק קובע ממילא.
היתר לפרסם הוא החלטה שיפוטית לכל דבר. סעיף 70ד(א)(2) קובע שהתרת פרסום לפי סעיף 70(א) ניתנת לערעור בתוך שבעה ימים. כלומר, הצד השני יכול להתנגד. לא מצאנו מקרה שבו בית משפט התיר פרסום מתיק משפחה לצורך שיווק של משרד, ואנחנו לא בונים תוכן על ההנחה שהיתר כזה יינתן.
מה נחשב ״ענייני משפחה״? סעיף 1 לחוק בית המשפט לעניני משפחה מגדיר אותם בהרחבה. ההגדרה כוללת תובענות בענייני המעמד האישי, תובענה אזרחית בין בני משפחה שעילתה סכסוך בתוך המשפחה ״יהא נושאה או שוויה אשר יהא״, מזונות ומדור, אבהות ואמהות, החזרת ילד חטוף, ותובענות לפי שורה של חוקים. ביניהם חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות ״ובכללה זכויות משמורת, חינוך, ביקור… או יציאת קטין מן הארץ״, חוק יחסי ממון בין בני זוג, חוק אימוץ ילדים וחוק למניעת אלימות במשפחה. כמעט כל תיק שמשרד לדיני משפחה מנהל נכנס להגדרה הזו.
חשוב להבין מה לא מצאנו. חוק בית המשפט לעניני משפחה עצמו לא כולל סעיף שקובע שהדיון סגור. הסעיף שקובע זאת הוא 68(ה)(1) לחוק בתי המשפט, שמפנה להגדרה שבחוק בית המשפט לעניני משפחה. הסעיף היחיד על איסור פרסום בחוק בית המשפט לעניני משפחה הוא 5א, שעוסק ביחידת הסיוע.
| הוראה | מה היא קובעת | איפה |
|---|---|---|
| דיון סגור בענייני משפחה | נדון בדלתיים סגורות אלא אם בית המשפט הורה אחרת | חוק בתי המשפט, סעיף 68(ה)(1) |
| איסור פרסום | אסור לפרסם דבר על דיון סגור בלי רשות בית המשפט | סעיף 70(א) |
| צילום באולם | אסור לצלם או לפרסם תצלום מהאולם בלי רשות | סעיף 70(ב)(1) |
| קטינים | אסור לפרסם בעניינו של קטין כאמור בסעיף 24(א)(1) לחוק הנוער בלי רשות | סעיף 70(ג) |
| צו איסור פרסום | בית המשפט רשאי לאסור כל פרסום, למשל כדי למנוע פגיעה חמורה בפרטיות | סעיף 70(ד) |
| עונש | מאסר שישה חודשים, ובעניין קטינים כמו לפי חוק הנוער | סעיף 70(ו) |
| בית דין רבני | דיון סגור, וסעיף 70 חל בשינויים המחויבים | חוק בתי דין דתיים (כפיית ציות ודרכי דיון), סעיף 1א |
| יחידת סיוע | מה שנאמר בה נחשב, לעניין איסור פרסום, כנאמר בדיון סגור | חוק בית המשפט לעניני משפחה, סעיף 5א(א) |
בית הדין הרבני, אותו איסור דרך חוק אחר
לקוח בדיני משפחה פוגש לעתים קרובות גם את בית הדין הרבני, ומשרדים שואלים אם חוק בתי המשפט חל שם. התשובה נמצאת בחוק בתי דין דתיים (כפיית ציות ודרכי דיון), התשט״ז 1956.
סעיף 1 לחוק מגדיר ״בית דין״ כבית דין רבני וכבית דין דתי אחר. סעיף 1א(א) קובע ״בית דין, כשהוא דן בענין שבשיפוטו, למעט בעניני ירושה, ידון בדלתיים סגורות, זולת אם ראה בית הדין לקיים את הדיון בפומבי״. סעיף 1א(ב) קובע שעל הדיונים האלה ״יחולו ההוראות בדבר איסור פרסום המפורטות בסעיף 70 לחוק בתי המשפט… לפי הענין ובשינויים המחויבים״.
שלושה פרטים בנוסח הזה:
- ירושה היא חריג. בענייני ירושה בבית הדין אין דיון סגור אוטומטית, בדומה לחריג שבסעיף 68(ה)(1). תיק ירושה שהוא סכסוך משפחתי בבית המשפט לענייני משפחה כן נדון בדלתיים סגורות.
- הסעיף חל גם על דיון פומבי. סעיף 1א(ב) מחיל את הוראות סעיף 70 ״על דיון בפומבי ועל דיון בדלתיים סגורות״. כלומר, גם דיון שבית הדין פתח לציבור כפוף, למשל, לאיסור הצילום ולסמכות לתת צו איסור פרסום.
- ״בשינויים המחויבים״. לא בדקנו פסיקה על האופן שבו העונש של סעיף 70(ו) מיושם על פרסום מבית דין רבני, ולכן אנחנו לא כותבים כאן מה העונש בפועל. לצורך השיווק זה לא משנה. האיסור חל, וההתנהלות של המשרד צריכה להיות זהה בשתי הערכאות.
גם ליחידות הסיוע של בתי הדין יש הוראה משלהן. סעיף 3(א) לחוק בתי דין דתיים (יחידות סיוע), התשע״א 2011, קובע שדברים שנאמרו ומידע שנמסר ליחידת הסיוע ״יראו אותם לעניין איסור פרסום כדברים שנאמרו לפני בית דין דתי הדן בדלתיים סגורות״.
יחידת הסיוע, פגישות מהו״ת וגישור
הרבה ממה שקורה בתיק משפחה לא קורה באולם. לפי סעיף 3(א) לחוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה, התשע״ה 2014, מי שרוצה להגיש תובענה בסכסוך משפחתי מגיש קודם בקשה ליישוב סכסוך. לפי סעיף 3(ב)(1), הצדדים מוזמנים ליחידת הסיוע שליד הערכאה השיפוטית לפגישות מידע, היכרות ותיאום, שנקראות פגישות מהו״ת. החוק מגדיר ״יחידת סיוע״ גם כיחידה של בית המשפט לענייני משפחה וגם כיחידה של בתי הדין הדתיים.
סעיף 5א(א) לחוק בית המשפט לעניני משפחה קובע ״דברים שנאמרו ומידע שנמסר ליחידת הסיוע יראו אותם לעניין איסור פרסום כדברים שנאמרו לפני בית משפט הדן בדלתיים סגורות״. במילים אחרות, פגישת מהו״ת, אבחון של עובדת סוציאלית ביחידה או גישור שהיחידה מנהלת נמצאים תחת אותו איסור כמו הדיון עצמו.
גם גישור שמתנהל מחוץ ליחידת הסיוע מוגן. בעלון האתיקה גיליון 79 מתוארת החלטה 252/24. עורכת דין התראיינה לטלוויזיה יחד עם מרשתה, נפגעת עבירות מין, ומרשתה פירטה דברים שלטענתה אמרה שופטת בבית הדין הצבאי בהליך גישור שהתנהל בדלתיים סגורות. עורכת הדין טענה שהפרטים המזהים של התיק ושל בעלי הדין הוסתרו, ושהמרשה התראיינה בעילום שם ובעיוות קול. הוועדה קבעה שעורך דין שמייצג צד בגישור מנוע מלפרסם כל מידע שנמסר, נאמר או הוצג בהליך, וכתבה שחל ״איסור ברור ומוחלט על עו״ד לפרסם מידע מתוך דיון המתנהל בדלתיים סגורות״. היא החליטה להעמיד את עורכת הדין לדין משמעתי. לפי הערת המערכת, ההליך עוד התנהל כשההחלטה פורסמה.
הלקח לשיווק נמצא בעובדות. המקרה לא היה תיק משפחה, אבל כל מה שמשרדים עושים כדי ״להיות בצד הבטוח״ נעשה בו. השמות הוסתרו, הקול עוות, והפרסום עסק לטענת עורכת הדין בתלונה ולא בהליך עצמו. זה לא הספיק, כי התוכן היה מה שנאמר בדיון סגור.
ילדים, האיסור שהסכמה לא מתירה
סעיף 70(ג) לחוק בתי המשפט אוסר לפרסם בלי רשות בית המשפט ״פרסום בעניינו של קטין כאמור בסעיף 24(א)(1) לחוק הנוער (טיפול והשגחה), התש״ך 1960״. סעיף 24(א)(1) לחוק הנוער הוא הסעיף שמשרד לדיני משפחה צריך להכיר הכי טוב, כי הוא מגדיר מה נחשב זיהוי של ילד.
לפי הסעיף, עבירה היא לפרסם ״שמו של קטין או כל דבר אחר העשוי להביא לידי זיהויו של קטין בין על ידי כלל הציבור ובין על ידי סביבתו הקרובה, או לרמוז על זיהויו כאמור, בין באמצעות פרסום קולו, דמותו, כולה או חלקה, סביבתו או דמויות הקרובות לקטין, ובין בדרך אחרת״, בנסיבות שמגלות אחד מכמה דברים. שלושה מהם נוגעים ישירות לתיקי משפחה:
- (א) ״הקטין הובא בפני בית משפט״.
- (ב) עובד סוציאלי לפי חוק הנוער (טיפול והשגחה) פעל או פועל לגבי הקטין.
- (ט) ״דבר בעניין מצבו הבריאותי, הגופני או הנפשי של קטין בהליך משפטי, למעט דבר שגילויו אינו מהווה פגיעה של ממש בפרטיותו של הקטין״.
שני פרטים בסעיף סוגרים את רוב הפרצות שמשרדים מחפשים:
- הזיהוי נבחן גם מול ״סביבתו הקרובה״. לא מספיק שאדם זר לא יזהה את הילד. אם הגננת, השכנים או ההורים בכיתה יכולים לזהות אותו, זה זיהוי.
- סעיף 24(ב) קובע ״לענין סעיף זה אין נפקא מינה, אם הקטין או האחראי עליו הסכים לפרסום או לא הסכים״. הורה לא יכול להסכים בשם הילד, וגם לא הילד עצמו.
העונש לפי סעיף 24(א) הוא מאסר שנה אחת או קנס לפי חוק העונשין, וסעיף 70(ו) לחוק בתי המשפט מפנה לאותו עונש. סעיף 24א מתיר פרסום שבית המשפט התיר, ופרסום של המשטרה לצורכי חקירה או חיפוש.
לא מצאנו פסיקה שקובעת אם ילד שהוא נושא של תביעת משמורת ״הובא בפני בית משפט״ במובן של סעיף 24(א)(1)(א), כשהוא עצמו לא הופיע בדיון. לשיווק התשובה לא משנה. אנחנו לא מפרסמים שום פרט שעשוי לזהות ילד בהקשר של הליך משפטי, ולא שום דבר על מצבו הנפשי או הרגשי של ילד בתיק, גם בלי שם.
לאימוץ יש הוראות מחמירות יותר. סעיף 21(א) לחוק אימוץ ילדים, התשמ״א 1981, קובע שדיון לפי החוק ״יהיה בדלתיים סגורות״, וסעיף 34(א) אוסר לפרסם בלי רשות בית משפט את שמו של מאמץ או מאומץ ״או כל דבר אחר, העשוי להביא לזיהוים ככאלה״, עם עונש של מאסר שישה חודשים. הסעיף מפרט מתי הסכמה מתירה פרסום, וסעיף 34(ג) קובע שאין נפקא מינה אם המאמץ או המאומץ כבר פרסמו פרט כזה בעבר. משרד שעוסק באימוץ צריך לבדוק את הסעיף כולו לפני כל פרסום שנוגע ללקוח.
כללי האתיקה, הסודיות שחלה גם בלי דיון
החוק עוסק בדיון. כללי האתיקה עוסקים בכל מה שהלקוח סיפר, גם לפני שהוגשה תביעה וגם אם לא הוגשה אף פעם.
כלל 19 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשמ״ו 1986, קובע ״עורך דין ישמור בסוד כל דבר שיובא לידיעתו בידי לקוח או מטעמו, תוך כדי מילוי תפקידיו, זולת אם הסכים הלקוח במפורש אחרת״. כלל 20 מחייב את עורך הדין להעמיד את העובדים שלו על חובת הסודיות. מי שמנהל את הרשתות של המשרד, עובד או ספק, נמצא בתוך המעגל הזה.
כללי הפרסומת מוסיפים את המסגרת לתוכן עצמו. כלל 2א אוסר פרסומת שיש בה כדי להטעות את הציבור או לפגוע בו, ״או שהיא פוגעת בכבוד המקצוע״, גם אם היא עומדת בשאר הכללים. כלל 3(יא) מתיר המלצות ודירוגים בתנאי שאין בהם רושם מטעה. כלל 5 מתיר לתת למי שפונה מידע על ״התיקים שבהם היה מעורב״, באותו תנאי.
שימו לב לסדר. הכללים מתירים לספר על ניסיון ועל תיקים, אבל ההיתר הזה לא גובר על חוק. משרד יכול לכתוב שהוא מטפל בתביעות משמורת, ואפילו כמה תיקים כאלה ניהל בשנה האחרונה. הוא לא יכול לכתוב מה קרה בדיון באחד מהם.
החלטה נוספת בגיליון 79 מראה איפה עובר הקו כשהדיון לא היה סגור. בהחלטה 275/25 נדונה תלונה על שני פוסטים שעורכת דין פרסמה בפייסבוק אחרי פסק דין של בית הדין לעבודה בתיק שבו ייצגה את המעסיק. שם התובעת לא הופיע, אבל לטענתה הפוסטים אפשרו לזהות את ההליך. הוועדה גנזה את התלונה, כי לא מצאה בנסיבות העניין עבירה אתית, והעירה לעורכת הדין להקפיד הקפדה יתרה על תוכן הפרסומים שלה. ההבדל מתיק משפחה ברור. בתלונה שם לא נטען שהדיון התנהל בדלתיים סגורות, ולכן השאלה הייתה סודיות וכבוד המקצוע. בתיק משפחה, אותו פוסט היה נבחן קודם כול מול סעיף 70(א).
סיפורי תיקים והמלצות לקוחות
סיפור תיק הוא התוכן שהכי קשה לוותר עליו, כי הוא מה שגורם לפונה להרגיש שהמשרד מבין את המצב שלו. בדיני משפחה הוא גם התוכן שהכי קל להפר בו את החוק. כדי לעבוד נכון, צריך להפריד בין שלושה סוגי תוכן.
| סוג תוכן | דוגמה | האם מותר |
|---|---|---|
| תיאור של סוג מקרה | ״הורים שואלים אותנו מה קורה כשהצד השני רוצה לעבור לעיר אחרת עם הילדים״ | מותר. אין בו תיק, אין בו דיון |
| סיפור של לקוח על השירות | ״הסבירו לי כל שלב, וענו לי גם בערב״ | מותר כהמלצה לפי כלל 3(יא), עם הסכמה בכתב אם מופיע שם |
| סיפור של מה שקרה בתיק | ״בדיון השני השופטת קיבלה את חוות הדעת שלנו וקבעה משמורת משותפת״ | אסור בלי רשות בית המשפט, גם בלי שמות |
דוגמה לעבודה על טיוטה
הדוגמה בדויה. משרד קיבל מהלקוחה אישור לפרסם סיפור, והטיוטה הראשונה נראית כך.
אם לשני ילדים מחולון, אחות בבית חולים, פנתה אלינו אחרי שהגרוש שלה הפסיק לשלם מזונות. בדיון השופט נזף בו ואמר שזו לא הפעם הראשונה, ופסק לה את כל הסכום שביקשנו. היא כתבה לנו אחר כך ״הצלתם אותנו״.
מה יש בטיוטה, לפי הסדר:
- פרטים מזהים של הלקוחה. עיר, מקצוע ומקום עבודה, מספר ילדים ומצב משפחתי. ביחד הם מזהים אותה בסביבה הקרובה, ולכן הם מזהים גם את הגרוש ואת הילדים.
- פרטים על הילדים. ״שני ילדים״ בעיר מסוימת, בהקשר של הליך משפטי. זה בדיוק התחום של סעיף 24(א)(1) לחוק הנוער, ושם הסכמה של האם לא מועילה.
- מה נאמר בדיון. דברי השופט הם ״דבר על דיון שהתנהל בבית משפט בדלתיים סגורות״, והסכמה של הלקוחה לא מתירה אותם.
- התוצאה. ״פסק לה את כל הסכום״ הוא גם דבר על הדיון וגם תיאור של תוצאה. בהחלטה 83/24 ועדת האתיקה ראתה בפרסום של ״אחוזי הצלחה״ פרסום שעלול להטעות, כי הוא מציג תוצאה ולא שירות. סיפור הצלחה בודד מושך לאותו כיוון.
- מידע על הצד השני. ״זו לא הפעם הראשונה״ מייחס לגרוש התנהגות. הוא לא לקוח, לא הסכים לכלום, ועלול לטעון לפגיעה בפרטיות או בשמו הטוב.
- הציטוט מהלקוחה. ״הצלתם אותנו״ הוא המלצה, והוא החלק היחיד שאפשר לפרסם, בתנאים של כלל 3(יא) ובלי הקשר שמזהה את התיק.
מה שנשאר אחרי עריכה הוא כבר לא סיפור תיק, אלא עמוד הסבר.
כשהורה מפסיק לשלם מזונות שנפסקו, יש כמה דרכים לאכוף את החיוב, ולכל אחת יש לוח זמנים אחר. בעמוד הזה הסברנו מה אפשר לעשות בשבוע הראשון אחרי שהתשלום לא הגיע, מה עושים בהוצאה לפועל, ומתי כדאי לפנות לבית המשפט.
ולצדו, בנפרד ובלי קשר לעמוד הזה, המלצה של לקוחה על השירות. ״הסבירו לי כל שלב, וענו לי גם בערב״. בלי עיר, בלי סוג התיק, ובלי תוצאה.
את הטופס להסכמת לקוח, את התנאים של כללים 3(ה) ו־3(ט) לשם ולתמונה, ואת רשימת הבדיקה הכללית להמלצות פירטנו בעמוד על הכללים לפרסום המלצות של לקוחות. בדיני משפחה אנחנו מוסיפים לטופס משפט אחד. ״ידוע לי שהמשרד לא יפרסם דבר על מה שנאמר או קרה בדיונים, ולא פרט שעשוי לזהות את הילדים או את הצד השני״. המשפט הזה לא נדרש בכללים, אבל הוא מונע ציפייה של לקוח מרוצה שהמשרד יספר את הסיפור שלו.
פוסטים ברשתות וסטוריז
ברשתות החברתיות הפרסום מהיר, והוא מתפרסם לרוב בידי מי שלא עבר על התיק. לכן רוב הטעויות שאנחנו רואים בתחום קורות שם, ולא באתר. הנה מקרים טיפוסיים.
| פוסט או סטורי | מה הבעיה | מה אפשר במקום |
|---|---|---|
| ״יצאנו עכשיו מדיון משמורת, ניצחון!״ עם תיוג של בית המשפט | עצם הדיון, סוגו ותוצאתו הם ״דבר על דיון״ לפי סעיף 70(א). התאריך והמקום מצמצמים את מעגל התיקים האפשריים | פוסט שמסביר מה קורה בדיון ראשון בתביעת משמורת, בלי קשר ליום מסוים |
| סלפי של עורך הדין באולם לפני הדיון | סעיף 70(ב)(1) אוסר לצלם באולם בלי רשות בית המשפט | תמונה במשרד, או בכניסה לבניין בלי צדדים ובלי מסמכים |
| סטורי מהמסדרון של בית הדין הרבני, עם לקוח מאחור | חושף שאדם מזוהה בסביבה שלו מתדיין בבית דין. כלל 19, וסעיף 1א(ב) לחוק בתי דין דתיים אם נאמר משהו על הדיון | בלי לקוחות, בלי תאריך ובלי מיקום מזהה |
| ״השופטת אמרה לנו היום משפט שכל הורה צריך לשמוע״ | ציטוט מדיון סגור, גם כשהוא חיובי וגם כשאין בו שמות | אותו רעיון כעצה כללית של עורך הדין, בלי ייחוס לדיון |
| שיתוף של פוסט שהלקוח כתב על הדיון שלו | סעיף 70(א) חל על ״אדם״, כולל הלקוח. שיתוף של הפוסט מפרסם אותו שוב, לקהל של המשרד | לא לשתף, ולא להגיב לגופו של עניין. אם צריך, לשוחח עם הלקוח באופן פרטי |
| ציור של ילד שקיבל עורך הדין כתודה, עם שמו | מזהה קטין בהקשר של הליך. סעיף 24(א)(1) לחוק הנוער, והסכמת ההורה לא מועילה לפי סעיף 24(ב) | בלי ציורים ובלי מכתבים של ילדים |
| פוסט על תיקון חקיקה בנושא מזונות | אין בעיה. זה מידע משפטי כללי | זה התוכן שעובד, ומומלץ לקשר אותו לעמוד מפורט באתר |
| סרטון שאלות ותשובות, ״מה קורה כשההורה השני לא מחזיר את הילד בזמן?״ | אין בעיה, כל עוד התשובה כללית ולא נשענת על תיק מסוים | המבנה הזה הוא הבסיס לתוכן בדיני משפחה |
שני כללי עבודה לרשתות, שאנחנו מיישמים מעבר למה שהחוק מחייב:
- אין פרסום ביום הדיון. גם פוסט כללי לגמרי על משמורת, שעולה באותו יום שבו עורך הדין היה בדיון כזה, יכול להתפרש בעיני מי שמכיר את הצדדים כרמז. אנחנו מתזמנים תוכן כללי בלי קשר ללוח הדיונים.
- מי שמפרסם צריך לדעת את הכלל. כלל 20 מחייב להעמיד עובדים על חובת הסודיות. לפי הקריאה שלנו, זה כולל מי שמעלה סטורי מהטלפון של המשרד. הדרכה של עשר דקות על סעיף 70(א) ועל סעיף 24 לחוק הנוער חוסכת את רוב הטעויות בטבלה למעלה.
מאמרים על פסקי דין
פסקי דין הם תוכן טוב לדיני משפחה, כי הם עונים על שאלה שהלקוח שואל, ״מה בית המשפט עושה במצב כמו שלי״. אבל צריך להבדיל בין שני דברים שונים מאוד.
פסק דין שבית המשפט התיר לפרסם. בתי המשפט מתירים לעתים לפרסם החלטות בענייני משפחה בלי פרטים מזהים. הנוסח שפורסם הוא מה שבית המשפט החליט שיכול להיות ציבורי. מותר להסביר אותו, לצטט ממנו ולנתח את ההלכה. אסור להוסיף לו מה שלא מופיע בו.
תיק שהמשרד ניהל. גם אם פסק הדין בתיק פורסם, המשרד יודע עליו הרבה יותר ממה שפורסם. מה נאמר בדיונים, מה הוגש, מי היו הצדדים. כל פרט כזה שנכנס למאמר הוא ״דבר על דיון״ שלא הותר, והוא גם מידע שהלקוח מסר לעורך הדין, שכלל 19 חל עליו.
לכן הכלל שלנו פשוט. מאמר על פסק דין בענייני משפחה נכתב רק מתוך הנוסח המפורסם, כאילו הכותב לא היה מעורב בתיק. אם המשרד ייצג באותו תיק, אנחנו לא מציינים זאת במאמר, כי הצירוף של ״ייצגנו״ ושל פסק דין שמתאר את הנסיבות מצמצם את מעגל הזיהוי, ובמקרים רבים גם מייחס ללקוח את מה שהשופט כתב עליו. ואם המאמר נשען על פסק דין שלא פורסם, הוא לא נכתב.
הדרך לבנות עמוד כזה, ממבנה הכותרת ועד זכויות היוצרים בפסיקה, מפורטת במדריך פסקי דין כתוכן שיווקי.
תגובה לביקורות ברשת
ביקורת שלילית על משרד לדיני משפחה כמעט תמיד מתארת תיק. ״המשרד הזה הפסיד לי את הדירה״, ״עורכת הדין לא הגיעה לדיון״, ״בגללם הילדים אצל אבא״. הדחף הטבעי הוא לתקן את העובדות, ושם מתחילה הבעיה.
כל תשובה עניינית מפרה לפחות אחד מהאיסורים בעמוד הזה:
- פרטים מהדיון (״בית המשפט קבע כך בגלל חוות הדעת של יחידת הסיוע״) מפרים את סעיף 70(א) ואת סעיף 5א(א). העובדה שהכותב פרסם קודם את הגרסה שלו לא מתירה למשרד לפרסם גרסה משלו.
- אישור שהכותב היה לקוח הוא חשיפה של מידע שהגיע לעורך הדין במסגרת התפקיד. בתיק משפחה, עצם העובדה שאדם התגרש או ניהל תביעת משמורת היא מידע על צנעת חיי המשפחה.
- הכחשה (״מעולם לא היית לקוחה שלנו״) נראית בטוחה, אבל אם המשרד מכחיש רק כשזה נכון, השתיקה במקרים האחרים הופכת לאישור. ויש מקרים שבהם המשרד לא יכול לדעת בוודאות. אדם יכול לכתוב בשם אחר, או לכתוב על פגישת ייעוץ אחת עם עורך דין שכבר לא עובד במשרד.
לכן אנחנו משתמשים בתגובה אחת, זהה, לכל ביקורת שמתארת הליך משפטי, בלי קשר לשאלה אם הכותב היה לקוח.
תודה שכתבת. אנחנו לא מתייחסים בפומבי לשאלה אם אדם מסוים פנה למשרד, ולא לפרטים של הליכים משפטיים, כי בענייני משפחה גם המידע הזה שייך ללקוחות שלנו. אם פנית אלינו, נשמח לשוחח איתך ישירות בטלפון של המשרד.
התגובה עונה על שני דברים. קורא שמשווה בין משרדים רואה משרד שעונה ושומר על סודיות, וזה בדיוק מה שהוא מחפש בדיני משפחה. והכותב מקבל דרך לפנות, בלי שהמשרד אישר משהו.
את הנוסחים לתגובה במקרים אחרים, ואת הדרך לבקש מגוגל להסיר ביקורת שמפרה את המדיניות שלה, פירטנו במדריך מענה לביקורת שלילית ובעמוד גוגל מפות וביקורות לעורכי דין.
הדבקת פרטי תיק לכלי AI
הטעות הנפוצה כאן לא נראית כמו פרסום. עובד מדביק לכלי AI את סיכום הדיון או חלק מהפרוטוקול, ומבקש ממנו ״לכתוב פוסט לינקדאין על התיק בלי שמות״. יש בזה שתי בעיות נפרדות.
התוצר. פוסט שנכתב מתוך פרוטוקול הוא פרסום על דיון סגור, גם אחרי שהכלי הוריד את השמות. הבעיה הזו קיימת בלי קשר לשאלה איזה כלי שימש לכתיבה.
ההדבקה עצמה. גילוי הדעת העדכני של ועדת האתיקה הארצית, את/60/24, מגדיר ״מידע מוגבל״ כמידע שאינו פומבי ושיש לגביו חובה משפטית, מקצועית או אתית להגביל את חשיפתו, כולל מידע שמאפשר לזהות לקוח במישרין או בעקיפין. פלטפורמה ״פתוחה״ היא פלטפורמה שאין לגביה התחייבות כתובה וברורה שהמידע יישמר בסביבה מבוקרת ולא ישמש לאימון המודל. גילוי הדעת מזהיר שהתממה ״אינה בהכרח מוחלטת״, ושהזנת מידע עובדתי לכלי פתוח עלולה לפגוע באופיו החסוי. פרוטוקול של דיון בענייני משפחה הוא מידע מוגבל במובן הזה בכל קריאה.
לא מצאנו פסיקה שקובעת אם הזנה של טקסט לכלי AI היא ״פרסום״ לפי סעיף 70(א). אין צורך להכריע בזה. כללי הסודיות וגילוי הדעת מספיקים כדי לדעת שזה אסור לצורך שיווקי.
מה כן אפשר לעשות עם AI בתוכן לדיני משפחה:
- לבקש מבנה לעמוד הסבר כללי, למשל ״מה קורה בפגישת מהו״ת הראשונה״, בלי שום פרט מתיק.
- לתת לכלי נוסח של חוק או פסק דין שפורסם, ולבקש סיכום בשפה פשוטה, ואז לבדוק כל משפט מול המקור.
- לבקש רשימת שאלות שהורים שואלים על משמורת, כבסיס לעמוד שאלות ותשובות.
את הנוהל המלא, כולל ההבדל בין כלי פתוח לסגור ומתי נדרשת הסכמה של לקוח, פירטנו בעמוד בינה מלאכותית במשרד עורכי דין.
פרטיות ותיקון 13
מעבר לחוק בתי המשפט, חוק הגנת הפרטיות חל על כל פרסום של מידע על אדם. סעיף 2(11) לחוק מגדיר כפגיעה בפרטיות ״פרסומו של ענין הנוגע לצנעת חייו האישיים של אדם״, וסעיף 2(7) מגדיר כפגיעה בפרטיות ״הפרה של חובת סודיות שנקבעה בדין לגבי עניניו הפרטיים של אדם״. אחרי תיקון 13, סעיף 3 לחוק מגדיר ״מידע בעל רגישות מיוחדת״, ופסקה (1) בהגדרה היא ״מידע אישי על צנעת חיי המשפחה של אדם, על צנעת אישותו ועל נטייתו המינית״.
לשיווק יש לזה שתי השלכות. הראשונה היא שגם כשהדיון לא רלוונטי, למשל בפנייה ראשונה שלא הבשילה לתיק, פרסום של פרטי הפונה הוא פגיעה בפרטיות. השנייה היא שמאגר הפניות של משרד לדיני משפחה מכיל מידע בעל רגישות מיוחדת, וזה משפיע על האבטחה הנדרשת לטופס, לוואטסאפ ולמערכת שבה נשמרות הפניות. את החובות האלה פירטנו בעמוד תיקון 13 לחוק הגנת הפרטיות.
טבלת החלטה לפני פרסום
הטבלה מסכמת את העמוד לפי סוג התוכן. ״מותר בתנאים״ פירושו שהתוכן עצמו מותר, אבל צריך לבדוק את התנאים שבעמודה השלישית לפני שהוא עולה.
| התוכן | החלטה | מה בודקים |
|---|---|---|
| הסבר כללי על הליך, זכות או חוק | מותר | כלל 2א, בלי הבטחה לתוצאה |
| המלצה של לקוח על השירות | מותר בתנאים | כלל 3(יא), הסכמה בכתב לשם או לתמונה לפי 3(ה) ו־3(ט), בלי פרטי התיק |
| ״אנחנו מטפלים בתיקי משמורת ומזונות״ | מותר | כלל 3(ב)(10) מתיר לפרסם תחומי עיסוק |
| סיפור אנונימי של מה שקרה בתיק | אסור | סעיף 70(א), או סעיף 1א(ב) בבית הדין הרבני |
| ציטוט של שופט או דיין מדיון | אסור | סעיף 70(א) |
| מה שנאמר בפגישת מהו״ת או ביחידת הסיוע | אסור | סעיף 5א(א), או סעיף 3(א) לחוק יחידות הסיוע |
| מה שנאמר בגישור | אסור | החלטות 252/24 ו־121/19 בגיליון 79 של עלון האתיקה |
| כל פרט שעשוי לזהות ילד בהקשר של הליך | אסור, גם בהסכמה | סעיף 70(ג), סעיף 24 לחוק הנוער |
| תמונה מאולם בית המשפט | אסור | סעיף 70(ב)(1) |
| הסבר של פסק דין שבית המשפט התיר לפרסם | מותר בתנאים | רק מתוך הנוסח המפורסם, בלי פרטים מהתיק של המשרד |
| תגובה לביקורת שמתארת הליך | מותר בתנאים | נוסח אחיד, בלי אישור או הכחשה, בלי פרטים |
| הדבקת פרוטוקול לכלי AI לצורך תוכן | אסור | כלל 19, גילוי דעת את/60/24, והתוצר נופל בסעיף 70(א) |
רשימת בדיקה למשרד
לפני שתוכן שנוגע לדיני משפחה עולה לאתר, לרשת, למודעה או לניוזלטר, עוברים על הרשימה. כל ״כן״ באחת משש השאלות הראשונות עוצר את הפרסום.
- האם יש בתוכן משהו שנאמר, הוגש או קרה בדיון, בבית המשפט או בבית הדין?
- האם יש בו משהו מפגישה ביחידת הסיוע, מפגישת מהו״ת או מגישור?
- האם יש בו פרט שעשוי לזהות ילד, כולל תמונה חלקית, קול, סביבה או הורה?
- האם יש בו צירוף של פרטים, כמו עיר, מקצוע, גיל, מספר ילדים או מועד, שמאפשר לסביבה הקרובה לזהות את הלקוח או את הצד השני?
- האם הוא מפרסם את התוצאה של תיק מסוים?
- האם הוא מתפרסם ביום של דיון מקביל, או מתייג בית משפט או בית דין באופן שמרמז על תיק?
- אם יש בו המלצה עם שם או תמונה, האם יש הסכמה בכתב לפי כללים 3(ה) ו־3(ט)?
- האם עורך הדין שמכיר את התיק אישר את הנוסח הסופי?
- האם התוכן נכתב בלי להדביק פרטי תיק לכלי AI פתוח?
- האם נשמר עותק של הפרסום, עם המקום והמועד, לפי כלל 3א?
כשמשהו כבר פורסם
אם פוסט, סטורי או פסקה באתר עברו את אחד הקווים האלה, הצעדים הראשונים הם מעשיים:
- להסיר מכל מקום שבו התוכן מופיע, כולל מודעות פעילות, פוסטים מתוזמנים, ארכיון הניוזלטר ושיתופים שהמשרד עשה.
- לבקש מגוגל להסיר את הגרסה השמורה בכלי ההסרה של Search Console, אם הדף כבר נסרק.
- לתעד מה פורסם, איפה ולכמה זמן.
- להתייעץ עם עורך דין שעוסק באתיקה לפני כל פנייה ללקוח, לצד השני או לבית המשפט.
ההסרה לא מבטלת את מה שכבר קרה, ולא מצאנו מקור שקובע מה המשקל שלה בהליך פלילי או משמעתי. היא כן מצמצמת את מספר האנשים שנחשפים לפרסום.
איך אנחנו עובדים עם משרדים לדיני משפחה
אנחנו כותבים תוכן לדיני משפחה בלי גישה לתיקים. הבריף שאנחנו מבקשים מהמשרד הוא רשימת שאלות שפונים שואלים, ולא סיפורים מתיקים. כל פוסט ומאמר עובר אישור של עורך דין במשרד לפני שהוא עולה, וההמלצות מגיעות מהמשרד יחד עם טופס ההסכמה. אם תרצו לראות איפה התוכן הקיים של המשרד חוצה את הקווים האלה, ואיפה חסר תוכן שעונה על מה שאנשים מחפשים, זה חלק מבדיקת משפך הפניות.
המידע בעמוד הזה כללי ואינו ייעוץ משפטי או חוות דעת אתית. ציטטנו את לשון החוקים והכללים מהנוסח המעודכן בוויקיטקסט, ואת החלטות ועדת האתיקה מעלון האתיקה של לשכת עורכי הדין. במקומות שבהם לא מצאנו פסיקה או החלטה, כתבנו זאת במפורש, והיישום לשיווק הוא הקריאה הזהירה שלנו. בשאלה על פרסום מסוים כדאי לפנות לוועדת האתיקה של המחוז, ובשאלה על היתר לפרסם, לבית המשפט או לבית הדין שדן בתיק.
מקורות
- חוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ״ד 1984, סעיפים 68, 70 ו־70ד
- חוק בית המשפט לעניני משפחה, התשנ״ה 1995, סעיפים 1 ו־5א
- חוק בתי דין דתיים (כפיית ציות ודרכי דיון), התשט״ז 1956, סעיף 1א
- חוק בתי דין דתיים (יחידות סיוע), התשע״א 2011, סעיף 3
- חוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה, התשע״ה 2014, סעיף 3
- חוק הנוער (טיפול והשגחה), התש״ך 1960, סעיפים 24 ו־24א
- חוק אימוץ ילדים, התשמ״א 1981, סעיפים 21 ו־34
- כללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשמ״ו 1986, כללים 19 ו־20
- כללי לשכת עורכי הדין (פרסומת), התשס״א 2001, כללים 2א, 3 ו־5
- עלון אתיקה מקצועית גיליון 79, החלטה 252/24 על פרסום מתוך הליך גישור בדלתיים סגורות
- עלון אתיקה מקצועית גיליון 79, החלטה 275/25 על פוסטים בפייסבוק על פסק דין
- עלון אתיקה מקצועית גיליון 79, המשך החלטה 275/25
- לשכת עורכי הדין, גילוי דעת עדכני את/60/24, שימוש בבינה מלאכותית בעבודת עורכי הדין
- חוק הגנת הפרטיות, התשמ״א 1981, סעיפים 2 ו־3