דילוג לתוכן הראשי
Reboost

פרסום בטאבולה לעורכי דין ובאאוטבריין, מה מותר, כמה זה עולה ואיך מודדים

פרסום בטאבולה לעורכי דין מותר בישראל לפי מדיניות הפלטפורמה, בתנאי שהמודעה מסומנת ״Attorney Advertising״ בשורת המותג. לפי הקריאה שלנו בכללי הלשכה, כשהמודעה מובילה לכתבה ממומנת צריך לכתוב בה במפורש שזו פרסומת, לפי כלל 3(י)(2). מכאן והלאה השאלה היא אם המשרד מוכן לבנות כתבה טובה באתר שלו ולמדוד אותה עד הפנייה.

העמוד הזה הוא חלק מהמדריך ערוצי פרסום לעורכי דין, שעוסק בערוצים בתשלום מעבר לחיפוש בגוגל. כאן נעסוק במודעות נייטיב, כלומר בשורות של ״כתבות מומלצות״ שמופיעות בתחתית כתבות באתרי חדשות, עם תמונה, כותרת ושם המפרסם. בישראל שני השמות המוכרים הם טאבולה ואאוטבריין, לפי נתוני Semrush לישראל מ־18 בנובמבר 2026, מחפשים את הביטוי ״פרסום בטאבולה״ כ־210 פעמים בחודש, ואין לו עמוד ייעודי לעורכי דין. ההשלמה האוטומטית של גוגל מראה שרוב מי שמקליד ״טאבולה״ מחפש בכלל את הסלט, ושאר ההשלמות עוסקות בחברה ובמניה שלה. ״פרסום באאוטבריין״ החזיר באותו יום רק השלמה אחת, ״פרסום ממומן באאוטבריין״. מי שמגיע לכאן רוצה לדעת אם זה מתאים למשרד, מה מותר ומה זה עולה, ועל שלוש השאלות ננסה לענות עם מקורות ובלי מספרים שאין לנו.

איך עובד פרסום נייטיב בטאבולה ובאאוטבריין

מודעת נייטיב בנויה משלושה חלקים. תמונה ממוזערת, כותרת, ושורת מותג קטנה שאומרת מי המפרסם. היא מופיעה בתוך רשימה של המלצות, חלקן כתבות של האתר עצמו וחלקן מודעות. מי שלוחץ עובר לעמוד של המפרסם, והמפרסם משלם על הלחיצה. כך הפלטפורמה מקבלת כסף רק כשמישהו בחר לקרוא, וכך גם נקבע המחיר, במכרז בין המפרסמים על כל הצגה.

שתי החברות השתנו בשנתיים האחרונות. טאבולה השיקה בפברואר 2025 את Realize, פלטפורמת פרסום שמוכרת גם מקומות תצוגה, אפליקציות ווידאו מעבר לשורת ההמלצות הקלאסית, לפי הדיווח של ExchangeWire. מרכז העזרה של טאבולה למפרסמים עבר לכתובת של Realize, וכל עמודי המדיניות שאנחנו מצטטים כאן נמצאים שם. אאוטבריין רכשה את Teads בפברואר 2025, ובאמצע יוני 2025 החברה המאוחדת שינתה את שמה ל־Teads Holding Co. ואת סמל המניה שלה ל־TEAD, לפי PPC Land. עמודי העזרה למפרסמים של אאוטבריין עדיין מופיעים תחת outbrain.com, ולכן נמשיך לקרוא לה כאן אאוטבריין.

איפה המודעות מופיעות בישראל

כדי לדעת איפה מודעה של משרד עשויה להופיע, בדקנו ב־18 בנובמבר 2026 את קוד המקור של דפי הבית של כמה אתרי חדשות ישראליים, וחיפשנו בו הפניות לשתי החברות. זו בדיקה של דף הבית בלבד, ולא רשימה של כל האתרים ברשת. אתר יכול להחליף ספק, ודפי כתבות יכולים לעבוד אחרת מדף הבית.

אתר הפניות לטאבולה בדף הבית הפניות לאאוטבריין בדף הבית
ynet נמצאו לא נמצאו
הארץ נמצאו לא נמצאו
גלובס נמצאו לא נמצאו
mako לא נמצאו נמצאו
ישראל היום לא נמצאו נמצאו
וואלה נמצאו נמצאו

המסקנה המעשית היא שאין ״רשת אחת לישראל״. מי שרוצה להגיע לקוראים של אתר מסוים צריך לבדוק איזו חברה עובדת איתו, ומי שרוצה להגיע לכמה שיותר אתרים יריץ בסוף את שתיהן. לניסיון ראשון אנחנו בוחרים אחת, כי שתי פלטפורמות עם תקציב קטן נותנות שני מדגמים קטנים מדי.

במה נייטיב שונה מחיפוש ומרשת חברתית

בגוגל אדם מקליד ״עורך דין לענייני ירושה״ כי הוא צריך אחד. ברשת חברתית הוא גולל, והמודעה צריכה לעצור אותו תוך שנייה. בנייטיב הוא נמצא באמצע קריאה, וכבר הסכים לקרוא עוד כתבה. זה ההבדל שקובע הכול. מודעת נייטיב מוכרת קריאה ולא שיחת ייעוץ, ולכן העמוד שאחריה צריך להיות כתבה ולא טופס. את ההשוואה הכללית בין ערוצים שמגיעים למי שמחפש לבין ערוצים שמגיעים למי שעוד לא חיפש פירטנו בעמוד אורגני או ממומן.

חיפוש בגוגל רשת חברתית נייטיב
מה האדם עושה ברגע המודעה מחפש פתרון גולל קורא כתבה
מה המודעה מוכרת שיחה או פגישה עצירה של הגלילה עוד כתבה לקרוא
עמוד יעד שמתאים דף נחיתה ממוקד דף נחיתה או טופס בפלטפורמה כתבה ארוכה באתר המשרד
מיקוד לפי מילות חיפוש לפי קהלים ותחומי עניין לפי מיקום, מכשיר, אתר וקהלים
מתי רואים פנייה לרוב באותו יום ימים עד שבועות ימים עד שבועות, לפעמים בחיפוש מאוחר של שם המשרד

מה כלל 3(א) אומר על פרסום נייטיב

לפני כל שאלה של תקציב צריך לשאול אם בכלל מותר. כלל 3(א) לכללי לשכת עורכי הדין (פרסומת), התשס״א 2001, פותח במילים ״פרסומת באמצעים המפורטים להלן בלבד מותרת לעורך דין״. המילה ״בלבד״ הופכת את הרשימה לסגורה. פסקה (5) ברשימה מתירה פרסומת באתרי אינטרנט, ברשתות חברתיות וביישומונים ייעודיים לעורכי דין. מודעת נייטיב מופיעה בתוך אתר אינטרנט של עיתון או של אתר תוכן, ולכן לפי הקריאה שלנו היא בתוך הפסקה. את הרשימה המלאה ואת הדרך שבה כל ערוץ נכנס אליה פירטנו בעמוד ערוצי פרסום לעורכי דין.

ארבעת החריגים ואיך הם פוגשים רשת נייטיב

פסקה (5) מוציאה מההיתר ארבעה סוגי מקומות. ברשת נייטיב הם חשובים יותר מבערוצים אחרים, כי המודעה רצה במאות אתרים שהמשרד לא בחר אחד אחד.

החריג בכלל 3(א)(5) איך הוא פוגש נייטיב מה אנחנו עושים
אתרים עם תכנים של אלימות, פורנוגרפיה או תוכן בלתי חוקי ברשת יש גם אתרי תוכן קטנים שהמשרד לא מכיר בודקים את דוח האתרים כל שבוע בחודש הראשון וחוסמים
אתרים ויישומונים שמיועדים לקטינים אתרי משחקים ובידור לנוער יכולים להיות ברשת חוסמים אתרים כאלה, ושתי הפלטפורמות אוסרות גם בעצמן מיקוד לילדים
אתרים שפוגעים בכבוד המקצוע אתרי רכילות וגלריות של ״לא תאמינו מה קרה״ חוסמים, גם אם הם זולים ומביאים הרבה קליקים
פרסומת קופצת שורת המלצות בתחתית כתבה איננה חלון קופץ לא משתמשים בפורמטים שנפתחים מעל התוכן

לפי מדיניות האיסורים של Realize, אסור לפרסם מודעות שמכוונות לילדים, ואסור לאסוף מידע ממשתמשים מתחת לגיל 13. אאוטבריין מונה תוכן שמיועד לילדים בין הקטגוריות האסורות. זה מתיישב עם החריג השני, אבל לא מחליף אותו. החריג בכללי הלשכה מדבר על האתר שבו המודעה מופיעה, ולכן גם בדיקת האתרים היא אחריות של המשרד.

כלל 3(ח), אל תשימו ווידג׳ט נייטיב באתר של המשרד

יש צד שני לטאבולה ולאאוטבריין, הצד של בעלי האתרים. כל אתר יכול להתקין שורת המלצות ולהרוויח מכל קליק. משרדים עם בלוג גדול מקבלים לפעמים הצעה כזו. כלל 3(ח) קובע ש״אתר אינטרנט של עורך דין לא יכלול, במישרין או בעקיפין, פרסומות של אחרים״. לפי הקריאה שלנו, ווידג׳ט שמציג מודעות של מפרסמים אחרים באתר המשרד אסור, גם אם ההכנסה ממנו קטנה. המשרד יכול לפרסם בנייטיב, אבל לא לארח נייטיב.

סימון פרסומת לפי כלל 3(י) והכללים שחלים על כתבה ממומנת

הלב של פרסום בטאבולה לעורכי דין הוא הכתבה שהמודעה מובילה אליה. כלל 3(י) מבחין בין שני מצבים. לפי 3(י)(1) עורך דין רשאי לפרסם מאמרים מקצועיים וראיונות ולנהל פורומים, ״בלי שהוא שילם על כך״. לפי 3(י)(2) הוא רשאי לשלם בעד פרסום מאמרים, ראיונות וניהול פורומים, ״ובלבד שייכתב מפורשות במקום הפרסום כי מדובר בפרסומת״.

כשהמשרד משלם לטאבולה כדי שיגיעו קוראים לכתבה שלו, זה לפי הקריאה שלנו תשלום בעד פרסום המאמר. העובדה שהכתבה יושבת באתר של המשרד ולא באתר של העיתון לא משנה את התמונה, כי מי שמגיע אליה הגיע ממודעה בתשלום, ובחלק מהמקרים הכתבה מעוצבת כך שתיראה כמו המשך של אתר החדשות. לכן אנחנו כותבים את המילה ״פרסומת״ בראש הכתבה עצמה, מעל הכותרת. תוויות כמו ״בשיתוף״ או ״תוכן מקודם״ פחות ברורות, וכלל 3(י)(2) מדבר על כתיבה ״מפורשות״. את אותה מסקנה פירטנו לגבי כתבות בעיתונות בעמוד על פרסום מאמרים לעורכי דין.

גם הפלטפורמות דורשות סימון. מדיניות דפי הנחיתה של Realize מורה לכתוב ״Advertorial״ בבירור לאורך ראש עמוד שהוא כתבה שיווקית, ומציעה ״Sponsored By״ ושם החברה ליד ראש כתבה ממומנת. ההנחיות של אאוטבריין דורשות שהמילים ״Advertisement״ או ״Advertorial״ יופיעו בבירור ובאופן בולט בראש העמודים הרלוונטיים. בכתבה בעברית אנחנו כותבים ״פרסומת״, שעונה גם על הכלל וגם על המטרה של הפלטפורמות, ושואלים את מנהל התיק אם הם דורשים בנוסף את הנוסח באנגלית.

מה עוד חל על הכתבה ועל המודעה

כתבה ממומנת היא פרסומת, ולכן חלים עליה כל כללי הפרסומת ולא רק כלל 3(י). הטבלה מסכמת את המשפטים שמופיעים הכי הרבה בכתבות נייטיב, ואת הכלל שפוגש כל אחד מהם.

משפט או רכיב בכתבה הכלל המסקנה, לפי הקריאה שלנו
״פגישת ייעוץ ראשונה בחינם״ 3(ב)(14), מלל חופשי ״שאינו כולל כל התייחסות לשכר הטרחה״ לא כותבים
״זכינו ב־90 אחוז מהתיקים״ 2א, פרסומת שעלולה להטעות, ו־3(ד) לא כותבים, גם אם המספר נכון
״רוב עורכי הדין לא יגידו לכם את זה״ 3(ד), זלזול בעורך דין אחר לא כותבים
״הבנק עומד לקחת לכם את הבית״ בכותרת 2א, ומדיניות של שתי הפלטפורמות נגד הפחדה לא כותבים
ציטוט של לקוח מרוצה 3(יא), המלצות בלי רושם מטעה מותר, עם הסכמה ובלי בחירה מטעה
שם של לקוח מוכר 3(ט), מתיר שמות לקוחות באתר עם הצהרה בכתב רק עם הצהרה בכתב, ורק באתר של המשרד
סרטון הסבר בתוך הכתבה 3(ד), סרטונים ותמונות עם קשר לשירות המקצועי מותר
טופס פנייה בסוף הכתבה 3(יב), טופס באתר בשים לב לחוק הגנת הפרטיות מותר, עם הודעה לפי החוק
כתבה על תיק גירושין שהמשרד ניהל איסור פרסום בענייני משפחה לא כותבים, גם עם הסכמת הלקוח

שני דברים מתוך הטבלה דורשים הסבר. הראשון הוא כלל 3(ט). הוא מתיר לציין שמות של לקוחות ״באתר האינטרנט שלו״, כלומר באתר המשרד, ובתנאי שהלקוחות הצהירו בכתב שהבינו שהם חופשיים לסרב. כתבה באתר המשרד עומדת בתנאי המקום, אבל שם של לקוח בכותרת של מודעה שרצה באתר חדשות כבר לא נמצאת באתר המשרד. את התנאים להמלצות ולדירוגים פירטנו בעמוד על פרסום המלצות לקוחות. השני הוא דיני משפחה. כתבה שמספרת ״איך עזרנו לאישה אחת לקבל משמורת״ נכנסת לאיסור שחל על כל אדם, והוא מוסבר בעמוד על איסור פרסום בדיני משפחה.

שמירת עותקים לפי כלל 3א

כלל 3א מחייב לשמור עותק של כל פרסומת שלוש שנים מיום שהפסיקה, עם רישום של מקומות הפרסום ומועדיו, ולהמציא אותם ללשכה לפי דרישה. בנייטיב יש הרבה גרסאות, כי כל קמפיין מריץ כמה כותרות וכמה תמונות. לכן אנחנו שומרים צילום של כל צירוף כותרת ותמונה, עותק של הכתבה בכל גרסה, ודוח אתרים לכל חודש. דוח האתרים הוא רישום מקומות הפרסום, והוא נשמר בפלטפורמה רק כל עוד החשבון פעיל.

מדיניות הפרסום של טאבולה ואאוטבריין לשירותים משפטיים

לטאבולה יש סעיף ייעודי לשירותים משפטיים, ולאאוטבריין לא מצאנו כזה. זה ההבדל המרכזי בין שתי הפלטפורמות מבחינת משרד.

בעמוד התוכן המוגבל של Realize יש סעיף בשם Legal Services. לפיו קידום של שירותים משפטיים מוגבל ברשת, ואי אפשר למקד קמפיין למדינה שלא מופיעה בסעיף. ישראל מופיעה בו כמותרת עם הגבלות, ההגבלה היא לכלול ״Attorney Advertising״ בשורת המותג של המודעה. בהודו הפרסום אסור. בבריטניה ובארצות הברית יש דרישות נוספות, למשל בארצות הברית דף הנחיתה צריך לכלול את הנוסח ״Attorney Advertising״, את שם המשרד ופרטי הקשר שלו, והבהרה שתוצאות לא מובטחות.

שלוש מסקנות מעשיות עולות מזה. הראשונה, שורת המותג של מודעה של משרד ישראלי צריכה לכלול את הנוסח באנגלית, גם כשהמודעה בעברית. לא מצאנו בעמוד אם טאבולה מקבלת תרגום, ולכן אנחנו שואלים את מנהל התיק לפני העלייה. השנייה, מדיניות שורת המותג של Realize קובעת ששורת המותג צריכה לשקף במדויק את מקור התוכן, ולכן היא כוללת את שם המשרד ולא שם של אתר תוכן או של ״מרכז מידע״ שהמשרד הקים. השלישית, ההגבלה חלה על המדינה שאליה ממקדים, ולכן משרד שרוצה להגיע לישראלים בחו״ל צריך לבדוק את המדינה שבה הם גרים. את השיקולים של שיווק לישראלים מחוץ לישראל פירטנו בעמוד על ישראלים בחו״ל.

אאוטבריין, הנחיות כלליות בלי סעיף משפטי

בעמוד ההנחיות למפרסמים של אאוטבריין לא מצאנו שירותים משפטיים, משרדי עורכי דין או תביעות. בעמוד הקטגוריות שלא מתקבלות מופיעות שתי קטגוריות ״subject to greater scrutiny״, שירותים פיננסיים ושירותי בריאות, ושירותים משפטיים לא ביניהן. לכן קמפיין של משרד עובר את הבדיקה הרגילה. מה שכן חל הוא שורה של כללים כלליים שפוגשים משרדים לעתים קרובות.

  • כותרות צריכות לתאר במדויק את התוכן, ולא להגזים או לייפות אותו. מילים כמו ״חושף״ או ״לא תאמינו״ צריך להסיר.
  • אסור להשתמש בטקטיקות הפחדה כדי לגרום לאדם לפעול, ואסור בשעון ספירה לאחור מטעה.
  • אסור להכפיש אדם, ארגון או קבוצה, ומתחרים לא יכולים לקדם תוכן שמכפיש מתחרה.
  • בעמוד היעד צריך קישור למדיניות פרטיות, ואזור יצירת קשר עם אימייל, טלפון או כתובת אמיתיים. לפי ההנחיות, טופס ריק שנשלח לבעלי האתר לא מספיק.
  • מודעות שנוצרו או שונו מהותית באמצעות AI צריכות סימון, ואסור להשתמש בהמלצות מפוברקות.
  • כל חלון קופץ בעמוד היעד צריך להיסגר בקלות.

רוב הכללים האלה מקבילים לכללי הלשכה. כלל 2א אוסר פרסומת מטעה, וכלל 3(ד) אוסר זלזול בעורך דין אחר. משרד שעומד בכללי הלשכה יעמוד כמעט תמיד גם במדיניות של אאוטבריין.

כללים על כותרות, תמונות ודפי יעד בשתי הפלטפורמות

נושא Realize (טאבולה) אאוטבריין
שירותים משפטיים מוגבל, בישראל מותר עם ״Attorney Advertising״ בשורת המותג לא מוזכר
כותרת לא מטעה, משקפת את נושא העמוד, בלי אותיות גדולות בלבד ובלי סימני פיסוק מוגזמים מתארת במדויק, בלי סנסציה ובלי ״טוב מכדי להיות אמיתי״
תמונה ממוזערת לא מטעה, בלי תמונות לפני ואחרי, לפחות 400 על 350 פיקסלים לפי ההנחיות הכלליות, בלי תמונה שמתחזה להתראת מערכת
סימון כתבה שיווקית ״Advertorial״ בראש העמוד, או ״Sponsored By״ ושם החברה ״Advertisement״ או ״Advertorial״ בראש העמוד
פרטי קשר בעמוד היעד נגישים בקלות קישור למדיניות פרטיות ואזור יצירת קשר עם פרטים אמיתיים
הפחדה אסורה, ״Shock or scare tactics״ אסורה

המשפך, ממודעה דרך כתבה באתר המשרד ועד פנייה

משרד שמפרסם בנייטיב מוכר שלושה דברים ברצף. המודעה מוכרת קריאה. הכתבה מוכרת אמון. הקריאה לפעולה בסוף הכתבה מוכרת שיחה. כל שלב צריך להיבנות בנפרד ולהימדד בנפרד, אחרת אי אפשר לדעת איפה נפלו הקוראים.

המודעה, כותרת שמבטיחה הסבר

כותרת טובה בנייטיב של משרד מבטיחה תשובה לשאלה שהקורא כבר שאל את עצמו, ולא תוצאה. ״מה קורה לדירה אם אחד ההורים לא השאיר צוואה״ עובדת טוב יותר ובטוחה יותר מ״כך תקבלו את כל הירושה״. הראשונה מבטיחה הסבר, והשנייה מבטיחה תוצאה, ונכנסת לכלל 2א. אנחנו כותבים חמש עד שמונה כותרות לכל כתבה, ומשלבים אותן עם שתיים או שלוש תמונות. תמונה של מסמך, של בית או של אדם שקורא מכתב עובדת טוב יותר מתמונה של עורך דין בחליפה, וגם לא מבטיחה דבר.

הכתבה, עמוד אחד שעונה על שאלה אחת

הכתבה יושבת באתר של המשרד, בכתובת נפרדת שלא מופיעה בתפריט ושמסומנת כך שגוגל לא יאנדקס אותה, כדי שלא תתחרה בעמודים האורגניים של המשרד. כך היא בנויה אצלנו.

  1. המילה ״פרסומת״ מעל הכותרת, ושם המשרד מתחתיה.
  2. כותרת שממשיכה בדיוק את המודעה, באותן מילים.
  3. פסקה ראשונה שעונה על השאלה בקצרה, כדי שמי שקרא רק אותה יקבל משהו.
  4. הסבר מפורט, עם דוגמה כללית ולא עם תיק של לקוח, וטבלה אחת שמסדרת את האפשרויות.
  5. פסקה שמסבירה מתי כדאי לדבר עם עורך דין, ומה מביאים לשיחה הראשונה.
  6. קריאה לפעולה אחת, כפתור טלפון, וואטסאפ או טופס קצר, ובלי להזכיר מחיר.
  7. פרטי קשר מלאים, קישור למדיניות הפרטיות והצהרת הנגישות.

הכתבה ארוכה יותר מדף נחיתה רגיל, כי הקורא הגיע כדי לקרוא. את העקרונות של דף נחיתה שממשיך את המודעה פירטנו במדריך דף נחיתה לעורך דין, ואת ההבדל בין כתבה כזו לבין מאמר בבלוג במדריך בלוג לעורך דין.

הפנייה, טופס, פרטיות ודיוור

טופס בסוף הכתבה הוא טופס באתר המשרד, ולכן כלל 3(יב) חל עליו. הכלל מתיר טופסי פנייה מקוונים לייעוץ משפטי בשים לב להוראות חוק הגנת הפרטיות. בפועל זה אומר הודעה ליד הטופס שמסבירה למה המידע נאסף, אם חובה למסור אותו ולמי הוא יועבר. את הדרישות פירטנו בעמוד על תיקון 13 לחוק הגנת הפרטיות. מי שרוצה לשלוח לפונים ניוזלטר צריך תיבת הסכמה נפרדת, לא מסומנת מראש, לפי מה שפירטנו בעמוד על חוק הספאם. ומי שמתקין פיקסל של טאבולה או של אאוטבריין צריך גם הודעה על עוגיות, לפי המדריך באנר עוגיות לאתר עורך דין.

אילו תחומים משפטיים מתאימים לפרסום נייטיב

נייטיב עובד כשהקורא עוד לא יודע שיש לו שאלה משפטית, אבל מזהה אותה ברגע שהוא קורא את הכותרת. זה מתאים לתחומים שבהם ההחלטה לוקחת שבועות, ושבהם כתבת הסבר טובה משכנעת. זה פחות מתאים לתחומים שבהם הלקוח צריך עורך דין עוד היום. הטבלה היא ההערכה שלנו ולא נתון.

תחום התאמה לנייטיב למה כותרת לדוגמה
ירושות וצוואות גבוהה קהל מבוגר שקורא חדשות, החלטה שנדחית שנים ״מה קורה לדירה כשאין צוואה״
ייפוי כוח מתמשך גבוהה ילדים בוגרים שדואגים להורים, נושא שרוב האנשים לא מכירים ״מה זה ייפוי כוח מתמשך ומתי עושים אותו״
התחדשות עירונית גבוהה, במיקוד גיאוגרפי בעלי דירות שמקבלים הצעה מיזם ולא יודעים מה לשאול ״שבע שאלות לפני שחותמים לתמ״א״
פנסיה וביטוח לאומי בינונית עד גבוהה זכויות שאנשים לא יודעים שמגיעות להם ״מתי אפשר לערער על החלטה של ביטוח לאומי״
מיסוי בינונית שינויי חקיקה שקוראי כלכלה עוקבים אחריהם ״מה משתנה במס על מכירת דירה שנייה״
דיני עבודה בינונית עובדים שקוראים על זכויות, אבל רבים מחפשים ישר בגוגל ״מה מגיע לכם כשמפטרים אתכם אחרי שנה״
דיני משפחה נמוכה עד בינונית נושא רגיש, ואיסור הפרסום מגביל סיפורי מקרה ״איך מחלקים דירה בגירושין, ההסבר הכללי״
משפט פלילי נמוכה מי שנעצר או זומן לחקירה מחפש עכשיו, לא קורא כתבות אין
תעבורה נמוכה הצורך נוצר ברגע הדוח, ושם החיפוש בגוגל עושה את העבודה אין

תחום שלא מופיע בטבלה לא פסול, אבל צריך לשאול עליו שתי שאלות. האם יש כותרת שמסקרנת קורא חדשות בלי להבטיח תוצאה? והאם הלקוח מוכן לחכות כמה ימים מרגע הקריאה עד הפנייה? אם התשובה לשתיהן חיובית, שווה לבדוק.

כמה עולה פרסום בטאבולה, מודל התשלום ומה אין לנו

לא מצאנו נתון ישראלי מבוסס על מחיר לקליק או עלות לפנייה בנייטיב בתחום המשפטי. עמודים שמציגים ״מחיר ממוצע לקליק בטאבולה״ בלי מקור לא מספיקים לנו, ולכן לא נמציא מספר. מה שכן מתועד הוא המנגנון של כל פלטפורמה.

המנגנון בטאבולה

לפי עמוד הבידינג של Realize, אסטרטגיית הבידינג המומלצת היא Maximize Conversions, ואפשר לבחור גם בידינג ידני, במחיר קבוע או ב־Enhanced CPC. רק באסטרטגיה Bid Control (CPC/CPM) מזינים מחיר לקליק בעצמכם, והוא חל על כל הפריטים בקמפיין. עמוד התקציב של Realize ממליץ, בבידינג לפי המרות, על תקציב יומי של פי 10 מיעד העלות להמרה או לפחות 50 דולר. אותו עמוד מסביר שההמלצה נועדה לאפשר לאלגוריתם להגיע לפחות ל־10 המרות ביום, ושההוצאה ביום מסוים יכולה להגיע עד פי 2 מהתקרה היומית. אפשר לקבוע תקציב יומי, חודשי או לכל חיי הקמפיין.

המנגנון באאוטבריין

לפי עמוד העזרה של אאוטבריין, הפלטפורמה עובדת לפי תשלום לקליק, והמפרסם משלם על מספר הקליקים שכל קמפיין קיבל לפי המחיר לקליק שקבע. התקציב היומי המינימלי ליצירת קמפיין הוא 20 דולר, 20 אירו או 20 ליש״ט. אותו עמוד ממליץ להריץ קמפיין לפחות שבוע, ולהתחיל במחיר לקליק גבוה במשך כשבועיים לפני שמורידים אותו.

למה 10 המרות ביום הוא המספר החשוב

משרד עורכי דין לא מקבל 10 פניות ביום מערוץ ניסיוני. לכן ההמלצה של Realize לבידינג לפי המרות לא מתאימה לרוב המשרדים בשלב הראשון, כי האלגוריתם לא יקבל מספיק נתונים. לפי הקריאה שלנו, בחודש הראשון עדיף בידינג ידני לפי קליק, עם תקציב קטן ובדיקה של האתרים. רק אם מתברר שיש פעולה שמתרחשת הרבה פעמים ביום ושקשורה לפנייה, למשל קריאה של הכתבה עד הסוף או לחיצה על כפתור הטלפון, אפשר לשקול לתת לאלגוריתם לבצע אופטימיזציה אליה.

דוגמה מחושבת, להמחשה בלבד

הדוגמה הזו לא מבוססת על תוצאה של לקוח, והמספרים בה שלנו, כדי להראות את החשבון. משרד לצוואות וירושות בוחר את טאבולה, ומריץ חודש אחד בתקציב יומי של 50 דולר, כלומר כ־1,500 דולר לחודש.

שלב הנחה תוצאה
תקציב חודשי 50 דולר ביום, 30 יום 1,500 דולר
מחיר לקליק הנחה של 0.30 דולר, לא נתון 5,000 קליקים לכתבה
קריאה עד הקריאה לפעולה הנחה של 30 אחוז 1,500 קוראים
פנייה הנחה של 0.5 אחוז מהקליקים 25 פניות
פנייה רלוונטית הנחה של 40 אחוז מהפניות 10 פניות רלוונטיות
עלות לפנייה רלוונטית 1,500 חלקי 10 150 דולר

כדי להבין אם 150 דולר לפנייה רלוונטית זה הרבה, משווים לחיפוש בגוגל. לפי מדד BoostIt, העלות החציונית לפנייה בענף משפט, נוטריונים ואזרחות בקמפייני חיפוש היא 108 ש״ח, והמחיר החציוני לקליק הוא 16.4 ש״ח. המדד סופר כל המרה שגוגל רושמת, ולא פנייה רלוונטית, ולכן ההשוואה צריכה להיעשות מול העלות לפנייה רלוונטית שהמשרד מודד בעצמו בגוגל. אם במשרד פנייה רלוונטית מגוגל עולה פחות, נייטיב צריך להצדיק את עצמו בדרך אחרת, למשל בפניות מאזורים או מקהלים שגוגל לא מביא. את החשבון הזה, מהקליק ועד התיק, אפשר לעשות במחשבון עלות לפנייה ולתיק.

שימו לב לשורה של 25 פניות. Realize רוצה 10 המרות ביום, כלומר כ־300 בחודש, כדי שהבידינג האוטומטי יעבוד. בדוגמה יש פחות מעשירית מזה. זו הסיבה שאנחנו מתחילים בבידינג לפי קליק.

איך מודדים פרסום בטאבולה ובאאוטבריין

בנייטיב יש שלוש רמות מדידה, ולכל אחת כלי אחר. בלי שלושתן אי אפשר להחליט בסוף הניסיון.

פרמטרים בכתובת

שתי הפלטפורמות ממלאות פרמטרים בכתובת היעד באופן אוטומטי. כך אפשר לראות ב־Google Analytics מאיזה אתר ומאיזו כותרת הגיע כל קורא.

מה רוצים לדעת Realize (טאבולה) אאוטבריין
באיזה אתר הוצגה המודעה {site} או {site_domain} {{publisher_name}}
איזה מקום באתר {site_id} {{section_name}} ו־{{section_id}}
איזו כותרת {title} {{ad_title}}
איזה קמפיין {campaign_name} ו־{campaign_id} {{campaign_name}} ו־{{campaign_id}}
איזה מכשיר {platform}, מחזיר Desktop, Mobile או Tablet לא מצאנו פרמטר מקביל ברשימה

אאוטבריין מציעה בעמוד העזרה תבנית מוכנה, שבה utm_content מקבל את הכותרת ו־utm_term מקבל את שם האתר ושם המדור. אנחנו משתמשים באותו מבנה בשתי הפלטפורמות, כדי שהדוח החודשי ישווה ביניהן באותה טבלה. את ההגדרה של אירועים ב־Analytics פירטנו במדריך Google Analytics למשרד עורכי דין.

המרות, מהכתבה עד השיחה

ההמרה שחשובה היא פנייה, כלומר טופס שנשלח, לחיצה על כפתור טלפון או וואטסאפ ושיחה שנענתה. את ההמרות האלה מחברים לפלטפורמה דרך הפיקסל שלה או דרך העברה מהשרת, ובמקביל מודדים אותן ב־Analytics. שיחות טלפון מנייטיב נוטות להגיע גם אחרי כמה ימים, כשהקורא חוזר לאתר דרך חיפוש של שם המשרד. לכן כדאי למדוד גם את החיפושים של שם המשרד בתקופת הניסיון, ולהשוות לתקופה שלפניה. את השיטה למדידת שיחות פירטנו במדריך מעקב שיחות, ואת החיבור של כל פנייה לתיק במדריך מעקב המרות.

חסימת אתרים

ברשת נייטיב חלק מהקליקים מגיע מאתרים שמביאים הרבה קליקים ומעט קוראים. אאוטבריין מאפשרת לחסום עד 30 אתרים ועד 100 מדורים בכל קמפיין, דרך דוח לפי אתר או לפי מדור, או בייבוא של רשימה. ב־Realize אפשר לחסום אתרים ידנית או ברשימת חסימה, ואפשר להגדיר כללים שחוסמים אתרים כמעט בזמן אמת לפי נתונים. בנוסף יש מנגנון בשם SpendGuard, שמזהה לפי עלות להמרה ושיעור המרה אתרים עם ביצועים חלשים ומגביל או חוסם אותם. אצלנו החסימה נעשית משתי סיבות נפרדות, ביצועים ואתיקה. אתר שמביא קליקים זולים אבל פוגע בכבוד המקצוע נחסם גם אם הוא ״עובד״.

תוכנית ניסיון ל־90 יום

פרסום בטאבולה לעורכי דין לא מחליף את החיפוש בגוגל. הוא ערוץ שצריך לבדוק עם כלל החלטה שנקבע מראש. כך נראה ניסיון של שלושה חודשים אצלנו.

ימים 1 עד 30, כתבה, מדידה ואישור

  1. בוחרים תחום אחד ושאלה אחת שמתאימה לנייטיב, לפי הטבלה למעלה.
  2. כותבים כתבה אחת ארוכה, עם ״פרסומת״ בראש העמוד, בלי מחיר ובלי סיפור של לקוח.
  3. מחברים מדידה, פרמטרים בכתובת, פיקסל, אירוע לכל טופס ולכל לחיצה על טלפון.
  4. כותבים שש כותרות ובוחרים שלוש תמונות, ושולחים את המודעות לאישור עם ״Attorney Advertising״ בשורת המותג.
  5. מעלים קמפיין אחד בפלטפורמה אחת, בבידינג לפי קליק, עם מיקוד לישראל ולמובייל ולמחשב בנפרד.
  6. בודקים את דוח האתרים פעמיים בשבוע, וחוסמים אתרים שפוגעים בכבוד המקצוע או שמביאים קליקים בלי קריאה.
  7. שומרים צילום של כל מודעה ועותק של הכתבה, לפי כלל 3א.

ימים 31 עד 60, כותרות ואתרים

בחודש השני משאירים את שתי הכותרות הטובות לפי שיעור קריאה של הכתבה, ולא לפי שיעור הקליקים בלבד. כותרת שמביאה הרבה קליקים וקוראים שעוזבים אחרי עשר שניות מבטיחה יותר ממה שהכתבה נותנת. מוסיפים כתבה שנייה בשאלה קרובה, כדי לדעת אם התוצאה תלויה בנושא או בערוץ.

ימים 61 עד 90, השוואה והחלטה

בחודש השלישי משווים את העלות לפנייה רלוונטית מנייטיב לעלות לפנייה רלוונטית מגוגל, שהמשרד כבר מודד. כלל ההחלטה שאנחנו קובעים מראש נראה כך.

מה רואים אחרי 90 יום מה עושים
עלות לפנייה רלוונטית קרובה לגוגל או נמוכה ממנה מגדילים בהדרגה, ושוקלים פלטפורמה שנייה
עלות גבוהה, אבל עלייה בחיפושים של שם המשרד ממשיכים בתקציב קטן כערוץ היכרות, ומודדים שוב אחרי רבעון
הרבה קליקים, קריאה קצרה ומעט פניות הבעיה בכתבה או בהתאמה בין הכותרת לכתבה, משנים אותן לפני שמוסיפים כסף
מעט קליקים ומעט פניות הנושא לא מעניין קוראי חדשות, עוצרים

מתי לא לפרסם בטאבולה

יש מצבים שבהם התשובה הנכונה היא לא להתחיל. הם חוזרים אצל משרדים רבים, ולכן כדאי לבדוק אותם לפני ששוקלים תקציב.

  • כשהלקוח צריך עורך דין עכשיו. מעצר, זימון לחקירה, צו הרחקה. מי שנמצא במצב כזה מחפש בגוגל, ושם המשרד צריך להיות, בעמוד פרסום בגוגל לעורכי דין.
  • כשאין עדיין מדידה של פניות באתר. בלי מדידה, נייטיב ייראה כמו ערוץ של הרבה קליקים זולים, ואי אפשר לדעת אם הגיע ממנו תיק אחד.
  • כשאין מי שיכתוב כתבה טובה. מודעה שמובילה לדף נחיתה קצר או לדף הבית מביאה קוראים שעוזבים. הכתבה היא חצי מהעבודה.
  • כשהתקציב לא מספיק לחודש מלא. שבוע בתקציב נמוך לא נותן מספיק נתונים כדי להחליט, וההמלצה של אאוטבריין עצמה היא לפחות שבוע עם מחיר לקליק גבוה בהתחלה.
  • כשהסיפור הוא תיק של לקוח. בדיני משפחה חל איסור פרסום, ובכל תחום חלה חובת הסודיות. כתבה שבנויה על ״המקרה של דני״ לא מתאימה גם עם שם בדוי, אם אפשר לזהות את הלקוח.
  • כשהמשרד רוצה ״כתבה שנראית כמו חדשות״. זה בדיוק מה שכלל 3(י)(2) וכלל 2א נועדו למנוע. כתבה ממומנת מסומנת ״פרסומת״, ונייטיב עובד גם כך.
  • כשמישהו מציע תשלום לפי פנייה דרך רשת נייטיב. תשלום שקשור לכל לקוח שהגיע מתקרב לשאלה של רכישת לידים, ואותה פירטנו בעמוד על רכישת לידים לעורכי דין.

איך Reboost עובדת עם טאבולה ואאוטבריין

אנחנו לא ממליצים על נייטיב כערוץ ראשון. משרד בלי מדידה, בלי פרופיל עסק מסודר ובלי קמפיין חיפוש שעובד צריך קודם את אלה, כי שם הפונה כבר מחפש. נייטיב נכנס אצלנו כערוץ שני או שלישי, למשרד שיש לו נושא שקוראי חדשות מתעניינים בו ותקציב לחודשים של בדיקה. בניסיון כזה אנחנו כותבים את הכתבה, בודקים אותה מול כללי הפרסומת לפני העלייה, מגדירים את המדידה, בודקים את האתרים כל שבוע ושומרים את העותקים לפי כלל 3א. בסוף כל חודש המשרד מקבל דוח אחד שמשווה את נייטיב לשאר הערוצים לפי עלות לפנייה רלוונטית, ולא לפי קליקים. את הדרך שבה אנחנו מחלקים תקציב בין ערוצים פירטנו במדריך תקציב שיווק למשרד עורכי דין, ואם תרצו לבדוק אם נייטיב מתאים למשרד שלכם, אפשר לקבוע שיחה.

המידע בעמוד הזה כללי ואינו ייעוץ משפטי או חוות דעת אתית. הציטוטים מכללי הפרסומת נלקחו מהנוסח שבוויקיטקסט, והיישום שלהם למודעות נייטיב הוא הקריאה שלנו, וסימנו אותו ככזה. עמודי המדיניות של טאבולה מופיעים היום במרכז העזרה של Realize, השם החדש של פלטפורמת הפרסום שלה, ועמודי העזרה של אאוטבריין מופיעים עדיין תחת outbrain.com. בדקנו את כולם ב־18 בנובמבר 2026, ומדיניות של פלטפורמה יכולה להשתנות בלי הודעה. הדוגמה המחושבת בעמוד היא להמחשה בלבד ואינה תוצאה של לקוח.

מקורות

צוות Reboost · עודכן לאחרונה ב־

שאלות נפוצות

מותר לעורך דין לפרסם בטאבולה או באאוטבריין לפי כללי הלשכה?

לפי הקריאה שלנו, כן. כלל 3(א) לכללי הפרסומת מונה רשימה סגורה של אמצעים, ופסקה (5) בה מתירה פרסומת באתרי אינטרנט. מודעת נייטיב מופיעה בתוך אתר חדשות או תוכן, ולכן היא בתוך הפסקה. אותה פסקה מוציאה אתרים עם תוכן אלים או בלתי חוקי, אתרים שמיועדים לקטינים, אתרים שפוגעים בכבוד המקצוע ופרסומת קופצת. רשת נייטיב מציגה מודעות בהרבה אתרים בבת אחת, ולכן העבודה המעשית היא לבדוק את דוח האתרים ולחסום את מי שלא מתאים.

צריך לכתוב ״פרסומת״ על כתבה ממומנת של משרד עורכי דין?

כן, לפי הקריאה שלנו. כלל 3(י)(2) מתיר לשלם בעד פרסום מאמרים מקצועיים וראיונות ״ובלבד שייכתב מפורשות במקום הפרסום כי מדובר בפרסומת״. כשהמשרד משלם לטאבולה כדי שיקראו את הכתבה שלו, זה תשלום בעד פרסום המאמר. לכן אנחנו כותבים ״פרסומת״ בראש הכתבה עצמה, ולא מסתפקים בתווית של הפלטפורמה ליד המודעה. גם טאבולה ואאוטבריין דורשות סימון ברור בראש עמוד שהוא כתבה שיווקית.

האם טאבולה מגבילה פרסום של שירותים משפטיים?

כן. בעמוד התוכן המוגבל של Realize, הפלטפורמה של טאבולה, יש סעיף Legal Services. לפיו פרסום שירותים משפטיים מוגבל ברשת, ומותר רק במדינות שמופיעות בסעיף. ישראל מופיעה בו כמותרת עם הגבלות, והדרישה היא לכלול ״Attorney Advertising״ בשורת המותג של המודעה. בהודו הפרסום אסור. באאוטבריין לא מצאנו כלל ייעודי לשירותים משפטיים, וחלים ההנחיות הכלליות, למשל איסור על כותרות מטעות ועל הפחדה.

כמה עולה פרסום בטאבולה למשרד עורכי דין?

לא מצאנו נתון ישראלי מבוסס על מחיר לקליק או עלות לפנייה בנייטיב בתחום המשפטי, ולכן לא נמציא מספר. מה שידוע הוא המנגנון. שתי הפלטפורמות עובדות בעיקר לפי תשלום לקליק. אאוטבריין דורשת תקציב יומי של לפחות 20 דולר כדי ליצור קמפיין. Realize ממליצה, כשמשתמשים בבידינג לפי המרות, על תקציב יומי של פי 10 מיעד העלות להמרה או לפחות 50 דולר, ומציינת שההוצאה ביום אחד יכולה להגיע עד פי 2 מהתקרה היומית.

לאיזה עמוד כדאי לשלוח את מי שלחץ על מודעת נייטיב?

לכתבה באתר של המשרד, ולא לדף הבית ולא לטופס בלבד. מי שלחץ על מודעה בתחתית כתבת חדשות לא חיפש עורך דין, הוא רצה לקרוא. לכן הוא צריך עמוד שממשיך את הכותרת, מסביר את השאלה המשפטית בגובה העיניים, ורק אחרי ההסבר מציע לדבר. בכתבה כותבים ״פרסומת״ בראש העמוד, מציגים את שם המשרד ופרטי הקשר, ומקשרים למדיניות הפרטיות. אאוטבריין דורשת במפורש קישור למדיניות פרטיות ואזור יצירת קשר עם פרטים אמיתיים.

מתי לא כדאי למשרד לפרסם בטאבולה?

כשהלקוח צריך עורך דין עכשיו, כמו מעצר או זימון לחקירה, כי הוא מחפש בגוגל ולא קורא כתבות. כשהמשרד לא מוכן לכתוב כתבה ארוכה וטובה, כי מודעה שמובילה לדף נחיתה קצר מביאה קליקים יקרים בלי פניות. כשהתקציב לא מאפשר חודש מלא של בדיקה, וכשאין עדיין מדידה של פניות באתר. ובכל תחום שבו הכתבה תצטרך לספר על תיק של לקוח, למשל בדיני משפחה, שבהם חל איסור פרסום על הדיונים.

רוצים לדעת כמה פניות המשרד מפספס?

בדיקת משפך הפניות עוברת על כל הדרך מהחיפוש בגוגל ועד שיחת הייעוץ, ומראה איפה הולכים לאיבוד פניות וכסף.